רע"פ 1867/12 אריק גולן נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-עפ"ג 27318-10-11 ( מיום 5.2.2012, מפי השופטים א' טל, ר' אמיר, ע' וינברג-נוטוביץ ) אשר ניתן במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא, בת"פ 2004/09 (השופט מ' קרשן ) לפיו הורשע המבקש בשתי עבירות של איומים. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

עיקרי העובדות וההליכים בבתי המשפט קמא

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בו הואשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) כלפי המתלוננת, עימה היה מצוי באותה שעה בהליכי גירושין. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 20.5.2009 התקשר המבקש לגיסה של המתלוננת, וביקש ממנו למסור למתלוננת כי אם לא תעזוב את דירתם המשותפת בתוך שלושה ימים "יפרק לה את הצורה". עוד הבהיר כי פניה למשטרה או גורמים אחרים לא תמנע ממנו מלעשות כן. המתלוננת היתה באותה עת בחודש התשיעי להריונה.

2.

בית משפט השלום בכפר סבא שדן בעניינו של המבקש הרשיע אותו בעבירת האיומים המתוארת בכתב האישום, ובעבירת איומים נוספת שהתבררה במהלך מתן עדותה של המתלוננת בפני בית המשפט. בהכרעת דינו קבע בית המשפט כי עדי התביעה מהימנים וראיותיה מספקות לצורך הרשעה בשתי העבירות שנדונו בבית המשפט. לעומת זאת, נקבע כי גרסתו של המבקש אינה מהימנה כלל.

3.

בגזר הדין קבע בית משפט השלום כי אין מקום להימנע מהרשעתו של המבקש בדין, זאת נוכח החומרה המיוחדת של מעשיו. בית המשפט קבע כי המקרה דנן אינו אחד מאותם המקרים הנדירים בהם בית המשפט יימנע מהרשעה. לבית המשפט הוגש תסקיר, בו נמנע שירות המבחן לתת המלצה בעניינו של המבקש, זאת בשל חוסר נכונותו של המבקש להשתלב בהליך טיפולי תחת חסות שירות המבחן. בית המשפט התייחס לאמור בתסקיר בגזר דינו, כחלק ממערך השיקולים אותו הפעיל לצורך קביעת העונש הראוי למבקש. עוד התייחס בית המשפט לבקשתו של המבקש לקבלת תסקיר משלים וקבע כי אין מקום להיעתר לה. יחד עם זאת, בית המשפט דחה את עמדת המדינה שביקשה להטיל על המבקש מאסר בפועל. בסופם של דברים, נקבע כי על המבקש יושת עונש מאסר בפועל בן חודש ימים, שירוצה בעבודות שירות. כן הושת על המבקש עונש מאסר על תנאי של חודשיים, ותשלום פיצוי בסך 750 ש"ח למתלוננת.

4.

ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז נדחה. בפסק דינו אישר בית המשפט המחוזי את קביעת בית המשפט השלום לפיה אין מקום לערוך תסקיר משלים ביחס למבקש, זאת בשל העובדה כי התרשם כי התסקיר שהוגש ביחס למבקש היה מפורט ומנומק, ואף הובא בחשבון במסגרת השיקולים לקולא שמנה בית משפט השלום בגזר דינו. נוכח נסיבות המקרה וטיבן של העבירות בהן הורשע המבקש, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לביטול ההרשעה. אי הרשעה תהיה לגבי מי שהכחיש את אשמתו אך במקרים נדירים. עוד נקבע כי העונש שהושת על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה, ומתחשב במידה נכונה בשיקולים לקולא ולחומרה. אשר על כן, קבע בית המשפט כי דין הערעור להידחות.

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. בבקשה נטען כי בענייננו מוצדקת חריגה מההלכה שנקבעה ב-בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ), זאת בשל עקרונות הצדק והגינות. נטען כי בעניינו של המבקש היה ראוי להימנע מהרשעה, נוכח השלכותיה הכבדות על המבקש. עוד נטען כי שגה בית המשפט בכך שדחה את בקשת המבקש להגשת תסקיר מבחן משלים, שהיה יכול לתת את התמונה המלאה ביותר ביחס למבקש.

דיון והכרעה

6.

אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. אין המדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים דיון בתיק ב"גלגול שלישי". כמו כן, בנסיבות העניין, אין בתוצאה אליה הגיעו שתי הערכאות קמא, כדי ליצור תחושה של אי צדק המצדיקה חריגה מהכלל הרגיל (לעניין זה, ראו והשוו רע"פ 6351/08 דב יששכר טורנהיים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.12.2008 ( ; רע"פ 3446/10 אלחלים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.6.2010)). אומנם, הרשעתו של המבקש עשויה לפגוע בו בהמשך דרכו, אך מנגד יש לזכור כי ברירת המחדל היא כי אדם שנמצא אשם במעשי עבירה שיוחסו לו, יורשע בדין. שתי הערכאות קמא קבעו כי במקרה זה אין מקום לסטות מכלל זה, ואיני רואה מקום לשנות את קביעתם. מעשיו של המבקש הינם מעשים מכוערים, והעונש שהושת עליו אינו חמור כלל ועיקר. הוא הדין לגבי הטענה בדבר אי מתן האפשרות לקבלת תסקיר משלים. לא מצאתי כל פסול בהחלטתם של בתי המשפט קמא שלא לאפשר הגשת תסקיר משלים, כך שאין בידי לקבל את הטענה כי החלטתם זו יוצרת חוסר צדק שיש בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור. שתי הערכאות קמא קבעו כי התסקיר שהוגש בפניהם היה מפורט ומנומק וכי לא קיימות נסיבות המצדיקות אפשרות להגשת תסקיר משלים, ואין כל סיבה להתערב בקביעתם זאת.

7.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. נוכח דחיית הבקשה, מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש.