רע"פ 4789/13 מיכאלי אפרים נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק - דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הנכבד מתאריך

16.6.2013

(בהרכב כב' השופטים: ד' ברלינר (נשיאה) ,

ר' לבהר שרון ו- ג' נויטל ) ב - עפ"ג 5682-04-13, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר-דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו הנכבד (להלן גם: בית משפט השלום ) מתאריך 18.2.2013 (כב' השופטת ה' נאור ) ב-ת"פ 15751-6-11.

בד בבד עם הגשת הבקשה שלפני הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שגזר עליו בית משפט השלום בתל אביב-יפו הנכבד (לתקופה של 13 חודשים, אשר המבקש היה אמור להתחיל בריצויו

בתאריך 7.7.2013).

כן עתר המבקש בגדרה של הבקשה שלפני כי בית משפט זה יורה על קבלת תסקיר שירות מבחן נוסף בעניינו, שיבחן את הליך השיקום שעבר ואת האפשרות שהמאסר בפועל שנגזר עליו בבית משפט השלום הנכבד ירוצה בדרך של עבודות שירות.

לאחר הגשת הבקשות – הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להחלטה אחרת (ראו: החלטתי מתאריך 4.7.2013).

עתה אביא בקצרה את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

בתאריך 12.6.2011 הוגש נגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (בגדרי ת"פ 15751-6-11).

לפי הנטען בכתב האישום, בין התאריכים 1.6.2011 ו-2.6.2011, המבקש גנב אופנוע מסוג פיאג'ו, אשר חנה ברחוב קוגל 28 בחולון, בכך שהתניע את האופנוע באמצעות מפתחות תואמים ששכפל ובעת שהיה מצוי בפסילה מלהחזיק רישיון וללא הסכמת בעל הרכב. לפי המתואר בכתב האישום, בתאריך 10.6.2011, משהבחין המבקש בשוטר יניב פרומר מתקרב לעברו (להלן: השוטר פרומר), הוא פתח במנוסה לכיוון רחוב התותחנים בחולון, שבמהלכה הוא השליך את קסדת הקטנוע הגנוב, תוך שהוא מסרב להוראת השוטר פרומר שקרא לו לעצור וזאת לאחר שהזדהה בפניו כאיש משטרה. לבסוף, המבקש נעצר ברחוב התותחנים 15 בחולון, כשהוא שוכב בינות לשיחים מאחורי בניין.

בשל מעשיו המתוארים, הואשם המבקש בבית משפט השלום הנכבד, בעבירות הבאות: גניבת רכב – עבירה לפי סעיף 413ב(א) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); נהיגה בזמן פסילה – עבירה לפי סעיף 67 ל פקודת התעבורה [נוסח חדש]

והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 ל חוק העונשין .

3.

בתאריך 31.10.2011 הודיעו התביעה ובאת-כח המבקש לבית המשפט השלום הנכבד, כי הם הגיעו להסכמה, שלפיה המבקש יודה בכל המיוחס לו בכתב האישום, והוא יופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר משלים, שבו יתייחס שירות המבחן לאפשרות להאריך את תקופת מימוש התנאי להפעלת המאסר המותנה שהושת על המבקש במסגרת תיק קודם (ת"פ 3373/07). המבקש הורשע איפוא, נוכח הודייתו זו, בכל המיוחס לו בכתב האישום.

4.

בתאריך 17.10.2012 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש. מהתסקיר עלה, בין השאר, כי המבקש התקשה להתייצב מבחינה תעסוקתית, וכי קיימים פערים בין רצונו להשתקם ובין מעשיו בפועל. עם זאת, שירות המבחן המליץ כי המבקש ירצה את עונש המאסר המותנה שהושת עליו כאמור – בדרך של עבודות שירות.

5.

בתאריך 18.2.2013, ביוזמת באת-כח המבקש – צורף לתיק 15751-06-11, שהטיפול בו תואר עד הנה – תיק נוסף שהתנהל נגד המבקש ב-ת"פ 34-12 ושבגדרו הואשם המבקש בעבירה של הפרת הוראה חוקית .

נוכח הצירוף, המבקש הורשע, גם כאן על-פי הודייתו, בעובדות כתב האישום ב-ת"פ 34-12, בהפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) ל חוק העונשין.

6.

עוד באותו היום (18.2.2013) גזר בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש. בית משפט השלום הנכבד עמד בגזר דינו על נסיבות חייו הקשות של המבקש, כפי שהן עולות מהמלצות תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ועל כך שלמרות ששירות המבחן סבר כי המבקש נזקק לטיפול ומעקב בשירותי בריאות-הנפש, המבקש מסרב להשתלב בטיפול מעין זה – מאחר שהוא "נוטה לייחס את התנהגותו לשימוש בסמים, הפוגם בשליטתו בדחפיו". בהקשר זה העיר בית המשפט השלום הנכבד, כי עוד בשנת 2009, במעמד השתת גזר הדין בעניינו של המבקש בהליך קודם – המבקש היה מצוי בהליך טיפולי בהמלצת שירות המבחן, ועובדה זו נשקלה לטובתו אז. יחד עם זאת צוין כי בחלוף שנה וחצי מאותו המועד – נראה כי המבקש שב לדרכו העבריינית. מכך הסיק בית משפט השלום הנכבד כי הליך הטיפול במבקש כשל וכי לא עומד עוד בפני המבקש אופק שיקומי. כן קבע בית משפט השלום הנכבד בגזר-דינו, כי בהיעדר אופק שיקומי, או טיפולי בעניינו של המבקש – הוא לא מוצא לנכון לסטות ממדיניות הענישה הראויה בגין העבירות אותן ביצע המבקש ופסק כי אין בנסיבותיו האישיות של המבקש, כדי להטות את הכף לכיוון "העדפת עניינו על פני האינטרס הציבורי".

בית משפט השלום הנכבד גזר איפוא על המבקש, את העונשים הבאים:

10 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש המאסר המותנה של 6 חודשים, שהושת על המבקש בגדרי ת.פ 3373/03 – מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר – כך שהמבקש ירצה בסך הכל 13 חודשי מאסר בפועל; עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים (והתנאי הוא שהמבקש לא יבצע שוב עבירות כמו אלה שבהן הורשע – למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר). כן ציווה בית משפט השלום הנכבד על המבקש לחתום על התחייבות עצמית בסך 2,500 ש"ח, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע, במהלך 3 שנים מיום שחרורו – כאשר סרוב החתימה על ההתחייבות, כאמור, יגרור תקופת מאסר נוספת של 10 ימים.

7.

בתאריך 3.4.2013 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הנכבד ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום. בתאריך 2.5.2013 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשת המבקש לקבלת תסקיר מבחן נוסף בעניינו, וזאת בהתחשב בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית משפט השלום בתאריך 8.2.2013, בגדרי הליך אחר שהתנהל נגד המבקש (ראו: ת"פ 36989-04-11 ( . חוות דעת זו העמידה, לגישת בית המשפט המחוזי הנכבד, תמונת מצב מלאה באשר לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ביחד עם התסקיר הקיים.

בערעורו הנ"ל טען המבקש, באמצעות באת-כוחו, בין השאר, כי בית משפט השלום לא העניק משקל ראוי לנסיבות חייו הקשות, להליך הטיפולי שעבר ולתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו (שבמסגרתו נבחנה האפשרות להשית על המבקש עונש של עבודות שירות). עוד נטען, כי בית המשפט השלום לא העניק משקל מספק לנתונים שונים – כשיקולים לקולא, ובהם: השלב המוקדם בו הודה המבקש במיוחס לו בכתבי האישום (בשני התיקים שצורפו בבית משפט השלום הנכבד); העובדה כי משנת 2010 לא נפתחו נגד המבקש הליכים פליליים נוספים ואת הזמן שבו שהה המבקש במעצר (מתאריך 10.6.2011 ועד תאריך 11.8.2011).

8.

בפסק דינו מתאריך 16.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש ואימץ את קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט השלום ובראשן את הקביעה כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש – איננו חיובי. את ליבת המסקנה כי יש להותיר את הרשעת המבקש על כנה, מצא בית המשפט המחוזי הנכבד, בין היתר, בעובדה שהמבקש היה מודע לכך שעומד נגדו עונש מאסר על תנאי בהליך אחר – אולם לא היה בעובדה זו כדי להרתיעו. עוד פסק בית המשפט המחוזי הנכבד בהקשר זה, כדלקמן:

"ניתן היה לצפות כי כאשר נתפס על-ידי השוטר ינהג כפי שנוהג כל אדם מן הישוב, אלא שלא כך נהג המערער, וכאמור נדרש מרדף כדי לעצור אותו " (ההדגשות שלי – ח"מ ).

לבסוף, הדגיש בית המשפט המחוזי הנכבד, כי לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש – משקל של המלצה בלבד, כפי שפסק בית המשפט השלום וכי העונש שהוטל על המבקש, מייצג איזון ראוי בין האינטרס של "טובת הציבור" והנסיבות הפרטניות של המבקש. כאן אציין כי ימי מעצרו של המבקש, לא נוכו בתחילה מתקופת העונש הכולל שנגזר עליו בבית המשפט השלום – ובשל כך ניתן במעמד גזר הדין בבית המשפט המחוזי הנכבד, פסק דין משלים, שמורה על ניכויים.

מכאן הבקשה שלפני.

טענות המבקש בבקשה

9.

לצד חזרתו על הטענות שנטענו בשמו קודם לכן בפני בית המשפט המחוזי הנכבד – מעלה המבקש, באמצעות באת-כוחו, טענות "מן הגורן ומן היקב", שרובן ככולן נוגעות לחששותיו של המבקש מפני ריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. כך לדוגמא, טוענת באת-כח המבקש בבקשה, כי יש לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי" משיקולי "צדק". בעניין זה מפנה באת-כח המבקש ל-רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.3.2010), שבגדרו הופחת במידת-מה עונשו של מבקש נוכח ההליך השיקומי המוצלח שעבר ול-רע"פ 4261/04 פארין נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(3) 440, 450 (2004), שבגדרו הופחת עונש מאסר בפועל שהושת על מבקש, נוכח ההתרשמות החיובית של בית המשפט מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. עוד מציינת באת-כח המבקש בבקשה, כי המבקש פונה בימים אלו לקבלת טיפול פסיכולוגי, אך זאת מבלי שצורפה כל אסמכתא לתמוך בטענתה זו. כן חוזרת באת-כח המבקש בבקשה על הטענות שנידונו ארוכות בשתי הערכאות הקודמות הנכבדות, באשר לסיכויי השיקום של המבקש – כפי שהם עולים מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ומוסיפה כי המבקש לא ריצה מעולם עונש של מאסר בפועל, וזה עלול לחשוף אותו לקשר עם "גורמים עבריינים".

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . הנימוקים למסקנתי יובאו מיד בסמוך.

11.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה יעניק רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (עיינו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר

חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"פ 4515/07

אבו שנב נ' מדינת ישראל

(17.10.2007)), או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או חשש מפני עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/13

חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013);

רע"פ 2258/13 מאירוב נ' מדינת ישראל (30.4.2013); רע"פ 2744/13

אברמוב נ' מדינת ישראל (30.4.2013)). בענייננו, לא רק שטענותיו של המבקש לא מעלות כל שאלה עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים להליך, אלא שאף לא נעשה ניסיון לטעון כן. עיקר טענותיו של המבקש נסבות סביב חומרת העונש שהושת עליו, ובפרט הן מתייחסות לשאלת המשקל שיש לייחס לתסקיר שירות המבחן בעניינו ו"לשיקולי צדק", שלטענתו על בית משפט זה לשקול בעניינו.

אין בידי לקבל את הטענות הנ"ל של המבקש. הלכה היא, כי במקרים שבהם מתייחסת הבקשה רק לחומרת העונש, רשות ערעור תינתן במקרים נדירים במיוחד, בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, בהתאם לנסיבות העניין (ראו לדוגמה, מני רבים: רע"פ 1276/13

שושן נ' מדינת ישראל (20.02.2013); רע"פ 905/13

חייק נ' מדינת ישראל (11.02.2013); רע"פ 8527/12

ששון נ' מדינת ישראל (28.11.2012)). בנסיבות העניין, הנני סבור כי העונש שהושת על המבקש על ידי הערכאה המבררת ואושר על ידי ערכאת הערעור, לאחר שנסיבותיו האישיות נשקלו ארוכות על ידן – איננו סוטה מהקווים המנחים שהותוו בהלכה הפסוקה, ואין בו כדי לגרום עיוות דין, או להקים "שיקולי צדק" שיש בהם כדי לסייע למבקש. בהקשר זה אדגיש כי נסיבותיה של הבקשה דנן, אף לא נופלות בגדרה של הפסיקה אליה הפנתה באת-כח המבקש בפיסקה 9 שלעיל.

12.

גם לעתירת המבקש כי יערך תסקיר משלים בעניינו – אין בידי להיענות והטעם לכך כפול:

(א).

שתי הערכאות הקודמות הנכבדות, שקלו בכובד ראש את ההשלכות של תסקיר שירות המבחן – על גזר דינו של המבקש.

(ב).

לתסקיר שירות המבחן "משקל של המלצה בלבד" (עיינו: רע"פ

8176/12

ראהב

נ'

מדינת

ישראל , בפיסקה 10 (15.11.2012 ( ).

ביתר פירוט אדגיש כי הערכאות הקודמות הנכבדות קבעו כי לא עולים מתסקיר שירות המבחן סיכויי שיקום ממשיים למבקש, והן התחשבו בגורם זה כמו ביתר השיקולים הרלבנטיים – עובר לשלב מתן גזר הדין בעניינו של המבקש (עיינו והשוו: רע"פ 1867/12

גולן נ' מדינת ישראל

(7.3.2012)). אינני מוצא איפוא מקום – להתערבות בקביעות אלו ב"דרך היקפית" באמצעות הוראה על הגשת תסקיר משלים.

13.

בשים לב לכל האמור לעיל, הרי שהן מבחינת ההלכה הנוגעת למתן רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי", והן מבחינת נסיבותיה של הבקשה שלפני – אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. לפיכך – בקשת רשות הערעור נדחית . נוכח תוצאה זו, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, מעבר לעיכוב הביצוע שכבר ניתן למבקש ולמספר ימי התארגנות נוספים שינתנו למבקש, כמפורט בפיסקה 14 שלהלן.

14.

נוכח דחיית הבקשה – המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת עליו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד – בתאריך 16.9.2013 עד השעה 10:00 בימ"ר ניצן, או במקום אחר שיקבע על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כאשר ברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.