רע"פ 8176/12חדד ראהב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בתיק עפ"ג 12981-10-12, מיום 7.11.2012 (שניתן על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר, נשיאה ; ע' מודריק ; ו מ' סוקולוב ), בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום, בת"פ 33991-08-10, מיום 10.9.2012 (כב' השופט ע' דרויאן ).

כתב האישום שהוגש נגד המבקש

2.

בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, יוחסו לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

מתיאור העובדות בכתב האישום, עולה כי ביום 23.6.2009, בשעות הלילה, תקף המבקש, שלא כדין, מאבטח שעמד בכניסה למתחם אנדרומדה ביפו (להלן: המתלונן ), בכך שהכה אותו באגרופים בחלקי גופו, ובכלל זה בפניו, ואף פגע בעינו השמאלית. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן חבלות של ממש בגופו ובעינו השמאלית והוא נזקק לטיפול בבית חולים.

בנוסף לתקיפה המתוארת לעיל, קרע המבקש את חולצתו של המתלונן ואיים עליו באומרו " אתה לא מכיר אותי אני עוד יראה לך ולמשפחה שלך, אני ילמד אותך לקח ", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

פסק דינו של בית משפט השלום

3.

בבית משפט השלום, כפר המבקש בעבירות המיוחסות לו, והורשע לאחר שמיעת ראיות. בית המשפט נתן אמון בעדותו של המתלונן, לגביו נאמר כי ניכר עליו שהוא לא ביקש להחמיר במעשי המבקש או להשחיר את פניו. עוד ציין בית המשפט, כי המתלונן אמר במפורש כי הוא חש שלא בנוח להעיד נגד המבקש, לאחר שהעניין הסתיים " בסולחה " ביניהם. לעומת זאת, קבע בית המשפט כי יש לדחות את גרסתו של המבקש, לפיה מדובר בתקיפה הדדית שהחלה בהתנהגות מאיימת של המתלונן. אשר על כן, החליט בית משפט השלום להרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

4.

בבואו לגזור את דינו של המבקש, ציין בית משפט השלום כי לחובתו של המבקש עבר פלילי " רלבנטי ומכביד ".

המבקש הורשע בעבירות של תקיפה ואלימות וריצה עונשי מאסר בפועל לתקופות של ארבעה חודשים ושנתיים ימים. כמו כן, הורשע המבקש בעבירות רכוש שונות. בית המשפט הוסיף, כי נגד המבקש תלוי ועומד עונש מאסר על-תנאי בן 18 חודשים, שהוא בר הפעלה בתיק זה.

בית משפט השלום הפנה את המבקש אל שירות המבחן, לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. מהתסקיר עלה כי המבקש שינה את דרכיו ורכש כלים לשליטה בכעסים והוא מודע לדפוסי התנהגותו המכשילים, ולפיכך המליץ שירות המבחן להאריך את המאסר המותנה ולאפשר למבקש להשלים את התהליך השיקומי, בו החל.

בית משפט השלום דחה המלצה זו של שירות המבחן, בקובעו כי מדובר באירוע חמור ביותר בנסיבותיו, שעה שהמבקש חזר אל זירת האירוע, מתוך כוונה לתקוף את המתלונן, ואין מדובר בהחלטה " של שבריר שניה ".

לאור זאת, החליט בית משפט השלום לגזור על המבקש את העונשים הבאים:

א.

18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב.

הפעלת 18 חודשי מאסר על-תנאי, תוך הצטברות של ארבעה חודשים וחפיפה של היתרה לעונש שהוטל, כך שהמבקש ירצה 22 חודשי מאסר בפועל.

ג.

6 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, לבל יעבור עבירה של אלימות.

ד.

3 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, לבל יעבור עבירה של איומים.

ה.

פיצוי לזכות המתלונן בסכום של 1,000 ₪.

הערעור לבית המשפט המחוזי

5.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי היה ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהעדיף את צורכי שיקומו, על-פני כליאתו מאחורי סורג ובריח.

לגישת המבקש, היה מקום במקרה דנן, להאריך את תקופת המאסר המותנה, ולהסתפק בעונש שאינו כולל רכיב של כליאה ממשית.

6.

בית המשפט המחוזי בחן את טיעוניו של המבקש, אשר ניכר עליהם כי " הם יצאו מן הלב ", אך הגיע למסקנה כי אין מקום להארכת התנאי במקרה הנוכחי.

בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר באלימות העומדת על הרף הגבוה, מבלי שהמבקש קיבל אחריות על מעשיו, לנוכח כפירתו בכתב האישום. אשר לתסקיר שירות המבחן, נאמר בפסק הדין כי הגם שמדובר בתסקיר חיובי בעיקרו, הוא אינו נותן מענה לדפוס האלימות, שאותו מגלה המבקש " כל אימת שהנסיבות אינן מניחות את דעתו ".

לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור ככל שהדבר נוגע להפעלת עונש המאסר המותנה, אך החליט על חפיפה נוספת של העונשים באופן שהמבקש ירצה 20 חודשי מאסר בפועל במקום 22 חודשים. יתר חלקי גזר הדין נותרו על כנם.

הבקשה לרשות ערעור

7.

בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, באמצעות בא כוחו עו"ד נחמן בטיטו, חזר המבקש על הטענות שהועלו בפני ערכאת הערעור.

לדידו של המבקש, היה מקום להאריך את תקופת המאסר המותנה, תוך העדפת ההליך השיקומי, בו השתלב מזה מספר שנים.

לטענת המבקש, עולה במקרה דנן שאלה משפטית עקרונית, מעבר לעניינו הפרטי, והיא, אימתי יעדיף בית המשפט לבחור בהליך שיקומי במקום בעונש מאסר, כאשר מדובר בנאשם אשר שיקם את עצמו וממשיך בתהליך השיקום, גם לאחר ביצוע העבירה.

לחלופין, נטען כי מדובר באחד המקרים החריגים, בהם יש להעניק רשות ערעור משיקולי צדק, ועל מנת למנוע עיוות דין שעלול להיגרם למבקש.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה, נחה דעתי כי אין מקום ליתן רשות ערעור בעניין הנדון.

כידוע הוא, כי קבלת רשות ערעור ב" גלגול שלישי " שמורה למקרים מיוחדים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו, מבין רבים אחרים, רע"פ 4459/12 ניר דגן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2012); רע"פ 7513/12 בלאל מרעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.10.2012); רע"פ 7734/12 מגידוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2012) (להלן: עניין מגידוב ); רע"פ 6779/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.2012); רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2012)).

9.

בענייננו, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך כללי, החורג מעניינו הפרטי, אין מדובר בסוגיה נכבדה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית כללית, ומטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

המבקש טוען, בנוסף, כי יש להיעתר לבקשתו משיקולי צדק. אכן, ייתכנו מקרים מיוחדים ונדירים, שבהם לא מתעוררת סוגיה משפטית רחבת היקף, ובכל זאת יחליט בית המשפט להיעתר לבקשת רשות הערעור מטעמי צדק (ראו, לעניין זה, רע"פ 4954/90 לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.12.1990); רע"פ 6351/08 טורנהיים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.12.2008); רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.2010); רע"פ 2777/11 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.10.2012)).

לטעמי, אין מקום, במקרה דנן, להעניק למבקש רשות ערעור משיקולי צדק או מחשש לעיוות דין, שכן אין מדובר באחד המקרים החריגים והנדירים, שבהם יטה בית משפט זה להעניק רשות ערעור ב" גלגול שלישי ".

10.

למעלה מן הצורך, אציין כי דין הבקשה להדחות גם לגופו של עניין.

אכן, שירות המבחן עמד על השינוי המשמעותי שעשה המבקש בתחומי חייו השונים, ופירט בתסקיר את התהליך השיקומי בו השתלב המבקש, תוך המלצה לאפשר לו להמשיכו.

תסקיר שירות המבחן כבודו במקומו מונח, אך כפי שציינתי בעניין מגידוב " על אף ההערכה הרבה לעבודתם של הגורמים המקצועיים, תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו " (וראו גם ע"פ 9044/11 מדינת ישראל נ' אלמליח (לא פורסם, 12.3.2012); ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.12.2012).

במקרה דנן, נתנו הערכאות הקודמות את דעתם לאמור בתסקיר המבחן, ואף הקלו בדינו של המבקש בדרך של חפיפה מסויימת של העונשים, אך החליטו לשים את הדגש על חומרת מעשיו של המבקש ועל עברו הפלילי המכביד. סבורני, כי לא נפל כל פגם בגישתם זו של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, ובודאי שהדבר אינו מצדיק דיון בעניינו של המבקש, במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

11.

לאור האמור, דין הבקשה למתן רשות ערעור להדחות.

על המבקש להתייצב, ביום 2.12.2012 עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב לריצוי עונש המאסר, כפי שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.