רע"פ 3446/10 סאלח עבד אלחלים נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית משפט השלום בחיפה הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, לאחר שבתאריך 1.5.08 נמצא מחזיק אגרופן ברכבו. בית המשפט נעתר לבקשת ההגנה והחליט שלא להרשיע את המבקש, אולם חייבו לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, על פי תכנית שהתווה שרות המבחן. כמו כן, הועמד המבקש בפיקוח שרות המבחן לתקופה של שנה, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי התקבל, והמערער הורשע בעבירה שיוחסה לו. בית משפט השלום אליו הוחזר הדיון לצורך קיום ההליכים לעניין העונש, דן את המבקש לחודשים מאסר על-תנאי, והותיר את השרות לתועלת הציבור, פיקוח המבחן והחתימה על התחייבות, על כנם.

2.

בבקשה שבפנינו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובפיו מספר טעמים שהמרכזי שבהם הוא כי מדובר באדם צעיר (יליד שנת 1988), שמסלול חייו נורמטיבי וההרשעה עלולה לפגוע בעתידו.

3.

החלטנו להיעתר לבקשה, ונכריע בה כבערעור גופו. בית משפט השלום הדגיש בפסק דינו כי אין לחובת המבקש הרשעות קודמות, הוא מתפקד במה שהוגדר כ"אופן נורמטיבי מובהק" (עמ' 11 לפסק-הדין), ומדובר בצעיר שהשתלב במסלול של לימודים טכנולוגיים, הנמצא בראשית דרכו בחיים, ועל כן נזקה של ההרשעה עלול להיות רב. מנגד, נעדרת הנמקה של ממש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך התקשינו להבין מדוע ראה צורך להתערב בפסק דינה של הערכאה הדיונית.

אכן, המבקש כשל בעבירה שאינה פשוטה כלל ועיקר, אולם נוכח נסיבותיהם של העושה והמעשה, אנו סבורים כי בית משפט השלום היה רשאי לחרוג מן הכלל לפיו מי שהוכחה אשמתו – יורשע בדין.

אי לכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, ופסק דינו המקורי של בית משפט השלום ישוב ויעמוד על כנו.