רע"פ 315/12 אהוד לוי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) מיום 27.11.11 בתיק עפ"ת 35210-11-11, במסגרתה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (השופט חן) מיום 23.10.08 בתיק ת' 15329/08.

ב.

ביום 4.6.08 נרשם למבקש דו"ח בגין נסיעה באור אדום, וביום 1.7.08 ביקש להישפט. המבקש לא התייצב לדיון ביום 23.10.08, נשפט בהיעדר (על-ידי השופט חן) והושתו עליו חודשיים פסילה וקנס כספי. ביום 26.5.11 ביקש המבקש לבטל את פסק הדין, בטענה שלא קיבל הזמנה לדיון. ביום 30.5.11 דחה בית המשפט לתעבורה (סגן הנשיא ריבלין) את הבקשה. נקבע, כי המבקש לא סתר את חזקת המסירה של ההזמנה שנשלחה בדואר רשום, "ואין מקום היום, שלוש שנים לאחר העבירה, לפתוח [את] התיק מחדש. אין גם טענה כנגד האישום גופו". "המשך בקשה לבטל פסק דין" שהוגשה כעבור כמה ימים נדחתה ביום 4.7.11 (בהחלטת סגן הנשיא ריבלין), ונקבע "על בא כוח המבקש להגיש ערעור".

ג.

ביום 20.11.11 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה להארכת המועד להגשתו - בה נזכר גם הצורך להשיג מכתב חתום על ידי הדוור ביישובו של המבקש התומך בגירסתו. ביום 21.11.11 התבקשה תגובת המשיבה ( שלא צורפה לבקשה ), ולאחר קבלתה החליט בית המשפט (ביום 27.11.11) על דחיית הבקשה. נקבע: "לא מצאתי כי קיים נימוק המצדיק הארכת מועד, וגם לגופו של עניין, לא מצאתי כי למבקש הגנה ראויה מפני כתב האישום".

ד.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען בין היתר

כי ביישובו של המבקש "קיימת בעיה עם רשות הדואר", כי לא נמצאה אסמכתא שההזמנה לדיון אכן הגיעה לידיו, כי הצורך בקבלת מכתב מטעם הדוור גרם לאיחור בהגשת הערעור, כי בנסיבות אין משקל לחלוף הזמן, וכי מדובר באדם שומר חוק אשר נשפט מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט. נטען, כי מתקיימות הנסיבות המתאימות לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, וכן להארכת המועד לדיון בערעור. עוד אציין, אף שהדבר לא נזכר בבקשה, כי במסמך שהוכתר "המשך בקשה לבטל פסק דין" נטען - לגופו של עניין - כי ביום המעשה היה הכביש בשיפוצים, הרמזורים מכוסים והתנועה כוונה על ידי שוטרים.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. כפי שידוע לבא כוח המבקש (סעיף 31 לבקשה), רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת "במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982))" (רע"פ 3507/11 ימין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) השופט ג'ובראן; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)), ולא יתכן חולק כי הבקשה שלפנינו אינה באה בגדרים אלה.

ו.

עוד אציין, כי גם אם נבחן את הבקשה בעיניו של בית המשפט המחוזי - ולא זו אמת המידה להכרעה בבקשה בשלב הדיוני הנוכחי - לא יהא זה למותר להזכיר, כי המבקש לא ביאר מתי בדיוק

נודע לו כי נשפט בהיעדרו (ישנן אמירות עמומות דוגמת "עד לזמן האחרון כלל לא ידע" או "רק לאחרונה"); מדוע לא ניתן היה להשיג את המכתב בכתב ידו של אחראי חדר הדואר ביישוב בתוך התקופה הקצובה להגשת ערעור - זאת מבלי שאדרש לערכו הראייתי של מכתב שהוגש באופן זה; ומדוע חלפו כמעט שלושה שבועות ממועד קבלת המכתב (הנושא תאריך 1.11.11) ועד להגשת הערעור. עמימות מסוימת אופפת גם את הבקשה הנוכחית; לדוגמה, אין היא מציינת מתי הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי, העותקים מכתב הערעור ומהבקשה להארכת מועד אינם נושאים חותמת תאריך ותגובת המשיבה לא צורפה. ואולם, בסופו של יום אתמקד בכך שאין מקום לגלגול שלישי בכגון דא, ובודאי אין מדובר בעוול מן הסוג הזועק, שבגינו יישקל גלגול כזה גם במקרה פרטני. בנסיבות אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, ושוב - ובמכלול - לרבות חלוף הזמן, טיב הפרשה והתנהלות המבקש בטרם נודע לו כי נשפט בהיעדרו ולאחר מכן - גם קשה להלום כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.