רע"פ 3152/06 ניסים צדוק נ. רפי גינת

בעקבות שידור כתבה בתוכנית התחקירים "כלבוטק" (להלן: הכתבה), אשר נערכה על-ידי המשיבים 1-2 ובה שימשה המשיבה 3 כתחקירנית ראשית, הועמד המבקש לדין בבית-משפט השלום בפתח-תקוה (ת"פ 2088/03) בגין ארבע עבירות של הטרדה מינית, לפי סעיפים 5(א) ו-3(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר שימש כמנהל לשכת התעסוקה באריאל, הטריד מינית נשים אשר פנו ללשכת התעסוקה.

במסגרת ניהול ההליכים כנגדו, הגיש המבקש בקשה לבית-משפט השלום, ליתן צו המורה למשיבים 1-3 (להלן: המשיבים) להעביר לידיו את כל החומר שנאסף בקשר לכתבה.

בתשובתם מיום 11.8.2004, הבהירו המשיבים, כי אין בידם כל חומר הנוגע לעניינו של המבקש, מעבר לכתבה ששודרה, אשר הועברה לידיו. כפי שהוצהר, הדבר נובע ממדיניותם של המשיבים למחזר את קלטות חומרי הגלם.

בדיון שנתקיים בפני בית-משפט השלום ביום 1.12.2004, מסר נציגם של המשיבים, מר גולן יוכפז, כי הקלטות ששימשו במהלך הכנת התוכנית הועברו למאגר קלטות ששימש למחזור, בו נמצאו מאות קלטות (להלן: מאגר הקלטות).

ביום 1.12.2004 הורה בית-משפט השלום (השופטת ל' לב און) למשיבים לבחון האם ישנה אפשרות לבדוק את מאגר הקלטות, כדי לוודא שלא נמצא בהן חומר הנוגע לעניינו של המבקש.

בתגובה להחלטת בית-המשפט, הודיעו המשיבים, כי אין בידם כל חומר נוסף הנוגע לעניינו של המבקש וכי אין כל אפשרות לבדוק את כל אחת מהקלטות במאגר הקלטות. עם זאת, ביום 29.12.2004 הודיעו המשיבים, כי בבדיקה נוספת נתגלו במקרה שתי קלטות המכילות חומר הנוגע למבקש, אשר לא נמצאו במאגר הקלטות. קלטות אלו הועברו לידי בית-המשפט.

ביום 4.4.2005 החליט בית-משפט השלום לדחות את בקשתו של המבקש למסור לידיו חומרים נוספים מידי המשיבים. בהחלטתו ציין בית-המשפט, כי הוא מקבל את טענתם של המשיבים, כי אין בידיהם כל חומר נוסף הנוגע למבקש וכי אין בידיהם לבדוק את מכלול הקלטות הנמצאות במאגר הקלטות, בפרט לאור הסבירות הנמוכה, כי נותרו בה קלטות בעלות רלוונטיות להגנת המבקש.

על החלטתו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר ו-ר' בן יוסף) דחה את ערעורו של המבקש בקובעו, כי אינו רואה מקום להורות על חיפוש במאגר הקלטות המצויות בידי המשיבים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי בידי המשיבים קלטות נוספות הרלוונטיות להגנתו וכי באם אין באפשרותם לבדוק בעצמם את מאגר הקלטות, הרי שיש לאפשר למי מטעמו לעשות כן. כן טוען המבקש, כי הקלטות שנמסרו לו נערכו בדרך שמעלימה מהן פרטים חיוניים ומבקש למסור לידיו את קלטות המקור.

מנגד, טוענת המשיבים, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). כן טוענים המשיבים, כי מילאו אחר הוראות בית-המשפט וכי אין בידיהם כל חומר נוסף, הרלוונטי להגנת המבקש.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית. בענייננו, חרף טענותיו של המבקש, הרי שלמעשה בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו ואין בה כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

הטענות אותן מעלה המבקש בעניין זה עוסקות בצורך ללבן את שאלת תחולתו של סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי). אלא שסעיף זה נדון לאחרונה בצורה נרחבת ומקיפה על-ידי בית-משפט זה בע"פ 1761/04 גלעד שרון נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 9 (להלן: עניין גלעד שרון ), בו נקבעה ההלכה לגבי מבחני השימוש בסעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי. כפי שנקבע בעניין זה, על ההחלטה להוציא צו מכוח סעיף 43 להתחשב, בין היתר, בסבירות האפשרות להתחקות אחר החפצים הדרושים לצורכי המשפט, לאור השקעת המשאבים והמאמצים הנדרשים לשם המצאתם. כפי שציין בעניין זה בית-המשפט:

"אין לשכוח כי המצאתו של צו מכוח סעיף 43 גוררת חובה למסור חפצים אשר עלולה לגזול, לעתים, מאמץ וזמן, ואף להיות כרוכה בהוצאות כספיות ובהשעות ובמשאבים אחרים. פגיעה כזו תהיה מוצדקת רק באותם המקרים שבהם הוצאתו של צו כנגד אותו האדם, או קבוצת בני-אדם אשר הוא משתייך אליה, הינה האפשרות הסבירה להתחקות אחר החפצים הדרושים לצורכי חקירה או משפט. בהפעילו את שיקול-דעתו אם להוציא את הצו להמצאת מסמכים, ייתן בית-המשפט משקל גם למידת המאמץ, להוצאה הכספית ולהשקעת הזמן הכרוכות במילוי הצו מצד האדם הנדרש לבצעו. בהתאם, ייתכנו נסיבות שיהיה די בהן כדי שלא תוצדק הוצאת הצו למסור חפצים מכוח סעיף 43." (עניין גלעד שרון , בעמוד 15).

מעבר לכך, כפי שנקבע בעניין גלעד שרון , הרי שעל בית-המשפט לבחון האם הנסיבות בכללותן מצדיקות את הוצאת הצו למסירת החפצים.

משמסרו המשיבים למבקש את שתי הקלטות העוסקות בעניינו ולאור הסבירות הנמוכה למציאת חומר נוסף הנוגע אליו, צדק בית-משפט השלום משקבע, כי גם אם אינו משוכנע בקיומו של קושי מעשי ניכר בסקירת הקלטות הנמצאות במאגר הקלטות, הרי שאין זה מוצדק ומעשי להורות על חיפוש נוסף במאגר זה.

מתן צו כאמור ידרוש מהמשיבים, אשר אינם צד להליך כנגד המבקש, השקעת זמן ומאמצים, אשר בנסיבות העניין ולאור ההלכה שנקבעה בעניין גלעד שרון , אינם סבירים לנוכח הסיכוי הקלוש למציאתו של חומר נוסף אשר תהיה בו משום חשיבות להגנתו של המבקש.

מאידך גיסא, אין גם כל מקום להיענות לבקשתו של המבקש, כי החיפוש בקלטות ייעשה על-ידי מי מטעמו. מדובר בקלטות המכילות רובן ככולן חומרים הנוגעים לצדדים שלישיים, ולא יהיה זה מוצדק בנסיבות המקרה, גם-כן על-פי הלכת גלעד שרון למסרן לידי המבקש.

לאור האמור, משאין בבקשה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, הרי שאין כל מקום לשוב ולהידרש לשאלות אותן מעלה המבקש בפני ערכאה נוספת.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. למעשה, כפי שעולה מן הבקשה, עיקר טענותיו של המבקש הינו, כי המשיבים לא מילאו בצורה אמיתית אחר הוראותיו של בית-משפט השלום וכי הסתירו מפני בית-המשפט חומרים שיש בהם כדי לסייע להגנתו.

איני יכול לקבל טענה זו.

בית-משפט השלום קבע, כעניין שבעובדה, שהוא מקבל כמהימנה את טענת המשיבים, לפיה אין הם שומרים בידיהם חומר דיגיטלי הנוגע לתוכניותיהם וכי הקלטות בהן נעשה שימוש במסגרת הכנת התוכניות ממוחזר. כן קיבל בית-המשפט את טענת המשיבים, לפיה לא נעשתה כל עריכה של הקלטות שנמסרו למבקש. כידוע, הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, ובפרט בממצאי מהימנות אותם קבעה בהתרשם מן העדים שהופיעו בפניה (ראו ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205). גם במקרה שלפנינו, לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו ולהתערב בקביעותיו של בית-משפט השלום.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.