פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
323/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
רביע דאהר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסקי הדין של
בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.7.11 בעפ"ת 45369-05-11 ומיום 27.11.11
בעפ"ת 30564-10-11 שניתנו על ידי כבוד השופט אמנון כהן
בשם המבקש:
עו"ד נאיף גאנם
בשם המשיבה:
עו"ד סיון רוסו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 45369-05-11, כבוד השופט א' כהן ) מיום 21.7.2011 אשר קיבל את ערעורה של המשיבה כנגד זיכויו של המבקש בבית משפט השלום, והשיב את התיק לבית משפט השלום לגזירת העונש. כן מופנית הבקשה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 30564-10-11, כבוד השופט א' כהן ) מיום 27.11.2011, אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו.
המבקש הואשם בעבירות של אי ציות לתמרור, אי ציות לאות רמזור, גרימת נזק לאדם או לרכוש ונהיגה בחוסר זהירות. בית משפט השלום פסק כי יש לזכות את המבקש מחמת הספק. על פסק דין זה ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים, וערעורה התקבל. בית המשפט קבע כי מעיון בחומר הראיות שעמד בפני בית משפט השלום, עולה שבית המשפט נתן משקל יתר לעד מומחה מטעם המבקש, ומשקל חסר לראיות ועדויות אובייקטיביות שנמצאו מהימנות. משכך, ביטל בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום והחזיר את התיק אליו לגזירת הדין. על רקע זה, גזר בית משפט השלום ביום 8.9.11 על המבקש שישה חודשי שלילת רישיון בפועל, וכן שלילת רישיון לתקופה של שלושה חודשים על תנאי. זאת, תוך שבית המשפט מציין שמדובר בעונש מקל במיוחד. על גזר הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה. בית המשפט קבע כי אין מדובר בעונש חריג המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, המופנית הן כנגד פסק הדין הראשון שעניינו הכרעת הדין, והן כנגד פסק הדין השני, שעניינו גזר הדין.
ארבעה ראשים לבקשה. ראשית , טוען המבקש כי משזוכה בערכאה הדיונית, והורשע רק בערכאת הערעור, עומדת לו זכות ערעור לבית משפט זה, שכן זהו ערעורו הראשון. שנית , טוען המבקש כי, בהמשך לטענתו הראשונה, יש לאפשר לו ערעור בזכות אף על גזר הדין. זאת, מאחר שלדידו, מרגע שעומדת לו זכות ערעור על הכרעת הדין, הרי שאינו נדרש עוד להגיש בקשה רשות ערעור על גזר הדין בעניינו, וזה "נבלע" בתוך הערעור הכללי העומד לזכותו. שלישית , טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בניתוח הממצאים העובדתיים באופן משמעותי, וקבע מסקנות ש"אינן מתקבלות על הדעת", ושכך, קמה עילת התערבות של ערכאת הערעור אף ב"גלגול שני". לבסוף, טענתו הרביעית
של המבקש היא כי גזר הדין חמור יתר על המידה וחורג מהמידה המקובלת במקרים דומים.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
אשר לטענתו הראשונה של המבקש – בזו אין ממש. כידוע, אף שלכל נאשם זכות שעניינו ידון בפני שתי ערכאות, לא עומדת לנאשם זכות ליזום הליך ערעור לאחד שעניינו נדון בשתי ערכאות, וזאת אף אם מלכתחילה לא הוא היה יוזם הליך הערעור הראשון (ראו: רע"פ 1492/07
פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.2007) (להלן: פרשת פלוני ); רע"פ 8731/06
זאהר נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 30.4.2007).
יצוין כי המבקש עצמו כבר העלה טענה זו במסגרת התיק הנוכחי, וזו נדחתה על ידי ברע"פ 7671/11 דאהר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.11.2011). משידע המבקש את המצב המשפטי לאשורו, טוב היה עושה לו נמנע היה מהעלאת אותה טענה ממש באותו הליך פעם נוספת.
משמצאתי כי אין ממש בטענתו הראשונה של המבקש, ממילא מתייתרת אף טענתו השנייה. זאת, מאחר שהן על פסק הדין הראשון, הן על פסק הדין השני, יכול המבקש להשיג במסגרת בקשת רשות ערעור בלבד.
נוכח האמור לעיל, למבקש לא עומדת זכות ערעור, ועל בקשתו להיבחן ככל בקשת רשות ערעור. כידוע, לא בנקל תתקבל בקשה שכזו, וזו תתקבל רק במקום בו מעוררת הבקשה סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה ( ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי אינה מעוררת כל סוגיה מסוג זה. עיקרה של הבקשה עניינו הממצאים העובדתיים שנקבעו בעניינו האישי של המבקש, אשר שבו ונבחנו על ידי ערכאת הערעור. בדומה, אף טיעוניו של המבקש לעניין העונש אינם מצדיקים ערעור בגלגול שני (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם, 29.1.2009)).
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג בשבט התשע"ב (6.2.2012).
ש ו פ ט