רע"פ 3230/07 סואחרה מחמד עלי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש בשנת 2005, לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, כתב אישום (ת"פ 5752/05), המייחס לו ביצוע של עבודות בנייה ללא היתר, עבירה על סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק). לפי הנטען בכתב האישום ביצע המבקש עבודות בנייה בהיקף של כ-267 מ"ר בביתו ללא היתר בניה.

בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת י' ייטב) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בכך שבנה ללא היתר בהיקף של כ-267 מ"ר. ביום 14.12.06 גזר בית-המשפט לעניינים מקומיים על המבקש את העונשים הבאים: קנס בסך של 172,000 ש"ח; התחייבות להימנע מעבירה על הוראה מהוראות סעיפים 145, 204 או 210 לחוק התכנון והבנייה בתוך תקופה של שנתיים החל מיום 15.12.07. נקבע גם שההתחייבות תהיה בסך של 67,000 ש"ח. כן ציווה בית-המשפט על המבקש כי יהרוס את שטחי הבנייה שנבנו ללא היתר תוך התאמת הבנייה לתוכניות ולהיתרי הבנייה.

על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, בציינו כי בגזר-הדין התברר כי חוות-דעת השמאי (להלן: חוות-דעת השמאי) התייחסה למבנה אחר ולא למבנה נשוא הרשעתו.

בית-המשפט המחוזי (כב' השופט י' נועם) דחה את הערעור בקובעו, כי אין למבקש להלין אלא על עצמו, משהודיע בא-כוחו, בשעתו, כי אין לו מחלוקת על חוות הדעת של השמאי וכי ניתן להגישה ללא חקירה נגדית. מכל מקום, נפסק כי בית-המשפט לעניינים מקומיים הבהיר היטב את מכלול השיקולים שעמדו לפניו לרבות העובדה כך שחוות הדעת התייחסה לשוויו של נכס בן שלוש קומות, כאשר בסופו של יום הורשע המבקש, על פי הסדר טיעון בהקמת שתי קומות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

המבקש טוען, כי מאחר והתברר בגזר-הדין כי חוות-דעת השמאי התייחסה

למבנה אחר, יש מקום לבטל את גזר-הדין.

המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור הואיל ואין בסוגיה העולה חריגה מעניינם הפרטני של הצדדים. גם חומרת העונש לכשעצמה אין בה כדי להצדיק ערעור שני לטענת המשיבה, בא-כוחו הקודם של המבקש ויתר על חקירת השמאי כאשר חוות הדעת הייתה מונחת בפניו ואין מקום לפתוח נושא זה בשלב כה מאוחר.

דין הבקשה להידחות.

כלל הוא, כי הרשות לערער ניתנת במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי-הדין. במקרה דנא, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כידוע, אף אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 10076/05 אבו מועמר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. עבירות הבנייה בהן הורשע המבקש חמורות הן, ועל כך למעשה אין חולק. אכן למבקש אין על מה להלין, כי אם

על עצמו וזאת מקום שבא-כוחו בשעתו, הודיע, כי אין לו מחלוקת בעניין חוות-דעת השמאי וכי ניתן להגישה ללא חקירה נגדית. לאור כל האמור, דעתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.