רע"פ 10076/05 האשם אבו מועמר נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה ברמלה כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה ללא מלווה, לפי סעיף 12א1(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961(להלן: הפקודה).

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 26.5.05, נהג המבקש ללא מלווה, במהלך היותו נהג חדש, בחודשיים הראשונים מיום קבלת רישיון הנהיגה, ברכב פרטי מסוג מאזדה.

בית-המשפט לתעבורה ברמלה (כב' השופט ר' טאובר) הרשיע את המבקש בגין עבירה זו וביום 11.9.05 הטיל עליו עונש של פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, פסילה על תנאי בת 3 חודשים לתקופה של 3 שנים וכן קנס בסך 750 ש"ח.

על גזר-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 11.10.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) את הערעור, בקובעו, כי הפקודה קובעת לעניין העבירה בה הורשע המבקש, עונש מינימום של 3 חודשי פסילה. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי בפקודה אין כל הבדלה או סיוג לעניין העונש, בנוגע מצב בו בעל הרישיון אשר הורשע בעבירה, מחזיק ברישיון נהיגה מסוג אחר. בנוסף, ציין בית-המשפט המחוזי, כי חרף היותו של גיל המערער גיל מבוגר יחסית, אין בכך כדי להקנות לו כל יתרון שהוא על-פניהם של נהגים חדשים, אשר צעירים ממנו בגילם. זאת, משום שלשניהם אין את המיומנות הקיימת אצל נהגים ותיקים יותר, הרגילים לקרוא את נסיבות הכביש והתנועה בו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט לתעבורה ובפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי לשאלה העולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יש חשיבות ציבורית ויש הצדקה לדון בה בגלגול שלישי, עקב העובדה שבתי-המשפט אינם מציגים עמדה אחידה בנוגע לעניין של הפחתה מעונש של פסילה שבסעיף 38 לפקודה. בנוסף, לטענתו, יש להתחשב בו לאור נסיבותיו המיוחדות, העובדה שהוא בעל רישיון נהיגה על טרקטור משנת 1980, אב לשבעה ילדים וכי הוא מעולם לא עבר עבירה דומה.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהחלטות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות. לטענתה, אין המדובר בענייננו במקרה חריג שכזה. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי המבקש מעוניין לערער על מידת העונש שנגזר עליו ותו לא, דבר אשר לכשעצמו, איננו מצדיק מתן רשות ערעור.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש אף לא הצביע על כל עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו הינה מופנית כנגד חומרת העונש שהושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה. במיוחד דברים אמורים, לאור העובדה שהעונש אשר הוטל על המבקש, הינו העונש המינימאלי המצוין בחוק לעניין העבירה אותה ביצע המבקש.

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, גילו של המבקש אמנם גיל מבוגר יחסית, אולם אין בכך בכדי להקנות לו מיומנות והרגלי נהיגה נכונים, אשר הינם תוצר של ניסיון בלבד, ואינם תלויי גיל. ובמיוחד, משום שנהיגה על טרקטור הינה בעלת אופי שונה מזו הנדרשת ברכב, הן בשליטה בכלי התחבורה, הן במהירויות הנדרשות והן בטיב הדרכים בהן נוהגים.

בנוסף, יש לציין, כי הגם שלעניין הרכב, המבקש הינו נהג חדש, צבר הוא מספר הרשעות תעבורתיות בגינן קיבל עונש פסילה על תנאי וקנס.

לפיכך, נראה, כי לאור כל האמור, אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו המצדיקה את התערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. לאור האמור, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.