רע"פ 3232/10 עופר סיקולר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 6528/09 (כבוד השופטים: ב' אזולאי- ס' נשיא , נ' זלוצ'ובר ו צ' צפת ) מיום 17.3.2010, בו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (פ 1070/05, כבוד השופט ג' אמוראי ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, במועד הרלבנטי לכתב האישום שירת המבקש כשוטר. ביום 19.2.2004 בשעות הצהרים פגש המבקש, שלא היה אותה שעה בתפקיד, בחנניה ברמי (להלן: המתלונן ), אשר פנה אליו בשאלה מקניטה. בתגובה, תקף המבקש את המתלונן כבל את ידיו באזיקים, הזמין תגבור משטרתי והכניסו לניידת המשטרתית יחד עם שוטרים נוספים. במהלך הנסיעה שב ותקף המבקש את המתלונן בפניו וכתוצאה מכך נגרם למתלונן בין היתר, שבר באף. בסמוך לכך, בתחנת המשטרה קילל המתלונן אותו ובתגובה לכך הכניסו המבקש לחדר שירותים והיכה אותו באגרופיו ובאמצעות מקל, כתוצאה מכך דימם המתלונן מראשו ונגרם לו חתך בקרקפת.

ביום 30.12.2008 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. במעמד זה הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות מבחן

אשר במסגרתו תיבחן שאלת ההרשעה. ביום 7.7.2009 אימץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן וביטל את הרשעתו של המבקש מיום 13.12.2008 וגזר עליו שירות לטובת הציבור בהיקף של 400 שעות; פיקוח של שירות המבחן למשך שנה ופיצוי בסך של 9,000 ש"ח למתלונן.

על הכרעת דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר הותיר על כנה, בדעת רוב, את קביעת בית משפט השלום בנוגע לאירוע השני, אשר התרחש בניידת המשטרה, וזיכה את המערער מחמת הספק, מהאירוע השלישי, שהתרחש בתחנת המשטרה.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי עניינו מעלה סוגיה משפטית חשובה בנוגע לגבולות ההגנה העצמית בכלל ולכוחות המשטרה בפרט. המבקש סובר, כי מעניינו אף עולה השאלה האם ראוי שמותב השומע את הראיות יעלה סברה משלו לגבי האפשרות לנקוט בקו הגנה אלטרנטיבי, כפי שנעשה במקרה דנן. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי הסיטואציה שהתרחשה בניידת לא היתה מאיימת כלפיו, והוא יכל להגיב באופן קל ומזיק פחות. המבקש מוסיף, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד במציאות של עבודת המשטרה, שכן יש בה כדי להפוך כל איש משטרה לעבריין פוטנציאלי או לחלופין למנוע מכוחות המשטרה לפועל כנדרש.

מנגד, טוענת המשיבה כי עניינו של המערער אינו מעורר סוגיה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. לטענתה, הערכאות הקודמות קבעו במפורש כי לא מתקיים סייג ההגנה העצמית, היותו של המבקש שוטר אין בה כדי להפוך את השאלה הנדונה בתיק לסוגיה משפטית עקרונית. לגופו של ענין טוענת המשיבה, כי שתי הערכאות כבר קבעו כי תגובתו של המבקש הייתה מעבר לנדרש, ואינה עומדת בתנאי המידתיות והסבירות, זאת בפרט נוכח העובדה שהמתלונן היה כבול ומצדדיו ישבו שוטרים.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות,

שכן בקשה זו אינה

מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, אשר בחנו את עניינו באופן יסודי ומעמיק, המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

כמו כן, טענתו המרכזית של המבקש מכוונת כנגד קביעה עובדתית-משפטית אותה קבעה הערכאה הדיונית, לפיה לא התקיים בעניינו של המבקש מצב דברים המקים את סייג ההגנה עצמית. כידוע, הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001);

ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ (לא פורסם, 15.1.2004); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע. מהנדסים בע"מ , פס' ט לפסק דינו של השופט רובינשטיין (טרם פורסם, 10.3.2009); ע"א 331/08 פטל נ' אורי

(טרם פורסם, 23.8.2009); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פס' 28 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2009).

יתרה מכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לראות בסיטואציה בה המתלונן אזוק, ומשני צידיו יושבים שוטרים כמאיימת על המבקש, במידה המצדיקה תגובה חריפה כמו זו שנקט בפועל. על תגובת שוטר, גם במצב של איום לכאורה, להיות סבירה ומידתית. לעניין הפעלת כוח על ידי שוטרים כבר קבע משפט זה כי:

"המעבר מ'כח סביר' לאלימות מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול. עליהם לדעת ולהבין כי אם יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות שנתנו להם, ובעיקר אם ינהגו באלימות מיותרת, לא יעניקו להם בתי המשפט אהדה, וימצו עמם את הדין". (ע"פ 64/86 אשש נ' מדינת ישראל , פס' 4 לפסק הדין (לא פורסם).

סוף דבר הבקשה נדחית.