רע"פ 3279/12 איבגי גולן נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עפ"ג 1361-01-12 (מיום 28.3.2012 מפי הנשיאה ד' ברלינר והשופטים

ג' קרא ו- מ' סוקולוב ) בו נדחה ערעורו של המבקש של גזר דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 6077-08 מיום 10.3.2010, השופט י' יצחק ). במסגרת גזר דינו של בית המשפט השלום, הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל של 8 חודשים והופעל עונש מאסר מותנה בן שמונה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו המבקש. כמו כן, הטיל בית המשפט השלום על המבקש עונש מאסר על תנאי וחייבו לשלם פיצוי למתלוננים.

עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש.

רקע כללי, ההליכים בבתי המשפט קמא ובקשת רשות הערעור

1.

המבקש הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום אשר ייחס לו עבירה של תקיפה בצוותא הגורמת לחבלה של ממש לפי סעיף 308(א) בצירוף סעיף 382 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). לפי המתואר בכתב האישום, המבקש ואחר ביקשו להיכנס למסעדה בטיילת בתל אביב. המאבטח שעמד בכניסה למסעדה מנע מהם את הכניסה למסעדה, זאת מכיוון שהשניים היו ללא חולצה לגופם. בתגובה תקפו השניים את המאבטח וגרמו לו חבלות. השניים אף תקפו עובר אורח שניסה להיחלץ לעזרתו של המאבטח.

2.

במסגרת עסקת טיעון אליה הגיע עם המשיבה, הודה המבקש בעובדות כתב האישום. בית המשפט השלום הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום והורה כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו. הליך הגשת התסקיר התארך, זאת עקב תאונת דרכים בה נפצע המבקש, לבסוף התגבשה המלצתו של שירות המבחן, לפיה יש להטיל על המבקש חלופת ענישה שיקומית, לצד הארכת תקופת המאסר על תנאי העומדת ותלויה נגדו. בדיון שהתקיים בבית המשפט השלום, ביקש הסנגור מבית המשפט להתחשב, בין היתר, בהליך השיקום שעבר המבקש, ובאינטרס החברתי בעידוד ובשמירה על המגמה החיובית בהתנהגותו. לאחר שמיעת טענות הצדדים, גזר בית המשפט את דינו של המבקש והטיל עליו עונש מאסר בפועל של 8 חודשים, אשר ירוצה בחופף לעונש המאסר המותנה שהופעל נגדו. כן הטיל על המבקש עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים הוא חויב לפצות כל אחד מהמתלוננים ב-1,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי מעשיו של המבקש חמורים וזאת במיוחד בהתחשב בעברו הפלילי (הכולל ארבע הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות, מ"נ) ובעובדה כי בשעת ביצוע העבירה, היה עומד ותלוי נגד המבקש עונש מאסר על תנאי. בית המשפט קבע כי העונש אותו הוא מטיל על המבקש מתחשב בנסיבות לקולא עליהן הצביע סנגרו של המבקש, ובכלל זה הודאתו בכתב האישום והמלצת שירות המבחן בתסקיר שנערך לגביו, אך אין באלו כדי למנוע הטלת עונש מאסר בפועל בעניינו.

3.

על פסק דינו של בית המשפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקש טען כי שגה בית המשפט השלום בכך שהתעלם מהמלצת שירות המבחן והטיל עליו עונש מאסר בפועל. את ערעורו נימק המבקש בעיקר בטענה כי בית המשפט השלום לא נתן משקל מספק לאינטרס שיקומו של המבקש, אשר קיבל ביטוי בהמלצת שירות המבחן. נטען גם שהמבקש פיתח צפייה כי הליך השיקום שעבר, כמו גם הסדר הטיעון אליו הגיע עם המשיבה, יביאו להתחשבות רבה יותר בצורך לאפשר לו להמשיך בהליך השיקום. תסקיר שהגיש שירות המבחן לבית המשפט המחוזי דבק בהמלצה לבית המשפט לשקול בחיוב ענישה בצורת עבודות שירות המשולבת בצו מבחן. המשיבה דחתה את טענותיו של המבקש וביקשה לאמץ את גזר דינו של בית המשפט השלום.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש וקבע כי התנהגותו של המבקש חמורה ומהווה מעשה בריונות שאין להשלים עימו. בית המשפט המחוזי ראה את העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט השלום כמקל במיוחד, ולא ראה כל עילה להתערבות בו, וזאת על אף התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהמבקש והמלצתו שלא להטיל עליו מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי אין מקום להתייחס לטענותיו של המבקש לפיהן חלקו באירועים פחוּת, זאת מכיוון שראה את מעשי התקיפה כמעשים שנעשו בצוותא חדא. הודגש כי עברו הפלילי של המבקש עומד לו לרועץ, כיוון שהוכיח כי עונשים של מאסר על תנאי ומאסר המרוצה בעבודות שירות אינם יוצרים אצלו הרתעה מספקת.

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי. את בקשתו מנמק המבקש במספר טיעונים וביניהם: נסיבות חייו הקשות של המבקש; חלקו הפחות של המבקש באירועים המתוארים בכתב האישום; המשקל הראוי שיש לתת לשיקום המוצלח שעבר המבקש, והנזק שיגרם לו משליחתו לבית הסוהר; העובדה כי המסגרת הליך אחר שמנהל נגד המבקש בבית המשפט השלום בראשון-לציון הסכימה המדינה להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל על המבקש וזאת בכדי לא לפגוע בסיכויי שיקומו. לטענת המבקש, לא ניתן לקבל פער שכזה בין שתי ערכאות הדנות במבקש אחד אשר שיקולי השיקום לגביו זהים; נטען כי בית המשפט התעלם משיקולי הענישה האינדיבידואליים המתקיימים בעניינו של המבקש; המשקל שהיה ראוי לתת לשיקולים נוספים לקולא הקיימים בעניינו של המבקש בעת מתן גזר הדין ובכללם: הזמן הרב שחלף מעת ביצוע העבירה, הודאתו של המבקש בעבירות, חרטתו הכנה במעשים והצפייה שנוצרה אצלו כי לא יוטל עליו עונש מאסר בפועל בשל הליכי השיקום בהם נטל חלק.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

בקשת רשות הערעור כולה נסובה על נסיבותיו הפרטניות של המבקש, ואינה מעלה שאלה משפטית, חוקתית או מוסרית מהצדיקה היענות לה. יש לציין כי המדובר הוא בבקשה ליתן רשות לערער על חומרת העונש שהוטל על המבקש. בקשות מסוג זה יינתנו אך במקרים חריגים (ראו לעניין זה רע"פ 3204/09 זוביידאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.7.2009)). עניינו של המבקש אינו נמנה על אותם המקרים החריגים ועל כן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

8.

עוד ייאמר כי גם לגופם של דברים נראה כי אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור. המבקש הורשע בתקיפתם של שני אנשים אשר לא עשו לו כל רע. את מעשיו ביצע בזמן שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בגין הרשעה קודמת. המבקש הראה כי הוא אינו ירא את הדין, ועל כן צדק בית המשפט שלא ראה מקום להיעתר לבקשתו להימנע מלהטיל עליו עונש מאסר בפועל.

בענייננו, עצם העובדה כי בהליך אחר שהתנהל נגדו, נעתר בית המשפט לבקשה שלא יוטל על המבקש עונש מאסר בפועל, אינה מעלה ואינה מורידה. כל מקרה נדון לגופו, ולא ראיתי כל פגם בתוצאה אליה הגיע בית המשפט בהליך אליו מתייחסת בקשה זו.

9.

הבקשה נדחית. משכך הם פניי הדברים, מתייתר צורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.