רע"פ 3293/12 רפי יששכר נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) בעפ"ת 32039-01-12 ועפ"ת 32044-01-12 מיום 27.3.12, במסגרתם נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתת"ע 4392-10-11 (השופטת קסלסי; להלן התיק הראשון ), ותת"ע 4393-10-11 (השופט כדורי מרדכי להלן התיק השני ); שניהם מיום 21.11.11. עניינה של הפרשה שתי עבירות של נהיגה מעל המהירות המותרת.

רקע והליכים

ב.

שני כתבי האישום שהוגשו כנגד המבקש מייחסים לו שתי עבירות (מיום 21.7.10 ומיום 22.8.10) של נהיגה במהירות העולה על המהירות הרשומה בתמרור, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. מדברי המבקש בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה, כי לבקשתו נקבע מועד אחד לדיון בשני התיקים בבית המשפט לתעבורה, אך אף שידע על אותו מועד, לא התייצב ולא נתן לכך טעם של ממש. התיקים נדונו באותו יום בשני מותבים. בתיק הראשון, כיון שלא התייצב המבקש, דן אותו בית המשפט לכפל קנס, בסך כולל של 1,500 ₪, וחודשיים פסילה על תנאי מהחזקת רישיון נהיגה. בתיק השני, דן אותו בית המשפט לקנס בסך 750 ₪.

ג.

בכתבי הערעור שהוגשו לבית המשפט המחוזי טען המבקש (בעצמו), בין היתר, כי נדרשת בדיקת כיול למצלמות המהירות; כי בכביש לא היה שילוט הולם; וכי מיקום המצלמות בכביש מטעה את הנהגים. לפיכך עתר המבקש להקטנת גודל הקנס וביטול הנקודות. בדיון ציין המבקש שלא הגיע להישפט בבית המשפט לתעבורה "כי ברח לי מהראש". בית המשפט המחוזי לא ביקש תגובת המשיבה, וציין כי המבקש הודה שנהג במהירות העולה על המותרת, וכי נעדר ללא הצדקה מן הדיונים בבית המשפט לתעבורה, ולפיכך דחה את הערעורים, בהוסיפו כי למערער 17 הרשעות תעבורה קודמות .

הבקשה

ד.

המבקש חוזר על טענותיו באשר לתנאי הדרך כנטען בבית המשפט קמא, ומוסיף כי בתי המשפט לא התייחסו לטענותיו לפיהן יש להציג "בדיקת כיול" ואת תמונות הרכב ממועד ביצוע העבירה.

דיון והכרעה

ה.

אין בידי להיעתר למבוקש. למבקש ניתן יומו בבית המשפט לתעבורה, אך אף שביקש להישפט לא התייצב בלא הצדקה. בהקשר זה הטעים בית משפט זה, במותב תלתא, כי:

"תכליתו של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי (שעניינו סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות - א"ר) הינה ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות. ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון כך שזה יתנהל בהיעדרו. הדין קובע שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב-האישום, משמע: על הנאשם לדעת שאי-התייצבות כמוה כהודאה […] סעיף 240 לחוק מיועד גם למנוע מצבים שבהם יוכל נאשם לסכל את ההליך או לעכבו באמצעות אי - התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו. בשני המקרים רואים בנאשם כמודה בעובדות של כתב - האישום, וניתן לדון בעניינו שלא בנוכחותו ולגזור את דינו. הודעה מפורשת בנוסח זה ניתנת בהזמנה למשפט הנמסרת לנאשם. כאמור בסעיף 240, ההסדר של דיון בהיעדר הנאשם כפוף לשיקול - דעתו של בית - המשפט, אשר ימנע מלהחילו שעה שהוא סבור כי עלול להיגרם עקב כך עיוות דין לנאשם" רע"פ 4549/02 איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 793, 798 - המשנה לנשיא (כתארו אז) אור).

ו.

המבקש הודה בביצוע העבירות, לא הצביע על עיוות דין שנגרם לו, ובנסיבות נראה, כי פסקי דינן של בתי הערכאות בדין יסודם. את טענותיו באשר לתנאי הדרך, ובכללן קיומם של שלטים המטעים את הציבור וסטיות במצלמות המהירות, היה עליו לטעון בבית המשפט לתעבורה, תוך תמיכתן הראייתית כנדרש. מכתב הערעור ופרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה כי לא עשה כן גם בערכאת הערעור.

טענותיו של המבקש גם אינן מעוררות סוגיה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

ז.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.