רע"פ 3317/12 עבד עלי חסן עטייה נ. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' נועם ) ב-ע"פ 14500-07-11 מיום 9.4.2012, אשר דחה את ערעורם של המבקשים על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופטת ש' לארי-בבלי ), ואישר את ביצועו של צו הריסה שיפוטי. לצד הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי.

2.

צו ההריסה מושא דיוננו הוצא לבניין בשכונת בית מזמוריה בירושלים עקב בנייה בלתי חוקית, במסגרתו של גזר דין ב-ת"פ 3402/00 מיום 21.1.2003. ההליך שבו ניתן גזר הדין דנן התנהל כנגד המנוח ראד'י עטיה ז"ל (להלן: המנוח ), אשר נפטר ביום 11.10.2003, כ-9 חודשים לאחר מתן גזר הדין. יצוין, כי על המנוח הוטל במסגרת גזר הדין קנס בגובה 60,000 ₪, וזאת בנוסף לצו ההריסה השיפוטי האמור. בהתאם לגזר הדין, היה על המנוח לפרק את הבנייה הבלתי חוקית בעצמו עד יום 1.7.2004; ואם לא יעשה זאת ייכנס צו ההריסה לתוקף, והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תהיה מוסמכת לבצעו תוך 90 יום.

המבקשים 1 ו-2 הם הוריו של המנוח, והמבקשת 3 היא אלמנתו; על פי הבקשה, שלושתם הם יורשיו היחידים של המנוח. בעקבות פטירתו של המנוח, בוטלה יתרת הקנס שהיה עליו לשלם כחלק מגזר הדין (בהתאם לסעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). צו ההריסה השיפוטי נותר בתוקף. המבקשים ניהלו הליכים משפטיים שונים במטרה להביא לביטולו ולעיכובו של צו ההריסה דנן; האחרון שבהם הוא פנייתם לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בבקשה להכריז על פקיעת צו ההריסה נוכח פטירת המנוח, ולהורות על עיכובו (בדומה לבקשות קודמות שהגישו). בקשות אלו נדחו בהחלטה מיום 26.5.2011.

על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה כאמור ביום 9.4.2012. ערעורה של המבקשת 3 נדחה על הסף מחמת מעשה בית דין בעניינה, וזאת נוכח פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור קודם שהגישה (ע"פ 37789-07-10), אשר נתן תוקף להסכמות אליהן הגיעה עם המשיבה. ערעורם של המבקשים 1 ו-2 נדחה לגופו. בשולי פסק הדין, התיר בית המשפט המחוזי למבקשים להגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, וזאת אם יוכיחו שהם אכן בעלי הזכויות במקרקעין הנדונים, יציגו תוכנית להכשרת הבנייה, או יציגו התקדמות תכנונית של ממש המצדיקה מתן ארכה.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר לצידה הוגשה כאמור בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

3.

בבקשת רשות הערעור שהגישו, טוענים המבקשים כי עניינם מעלה סוגיה משפטית שלא הוכרעה, שעניינה תוקפו של צו ההריסה השיפוטי וסמכות הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה לבצעו. לטענתם, הסמכתה של הוועדה המחוזית לביצוע צו ההריסה השיפוטי הותנתה בגזר הדין בשני תנאים מצטברים: המנוח לא יבצע את הצו בעצמו תוך תקופה שנקבעה בצו, ובית המשפט לא ייתן ארכה לביצועו של הצו. ממשיכים המבקשים וטוענים, כי בית המשפט המחוזי קבע אך שצו ההריסה לא פקע עם מות המנוח, ולא הכריע אם התקיימו שני התנאים דנן. באשר לתנאי הראשון, לטענת המבקשים הוא לא התקיים עקב פטירת המנוח עובר למועד ביצוע הצו, ולכן הוועדה המחוזית מעולם לא קיבלה את הסמכות לבצע את הצו. באשר לתנאי השני, לטענת המבקשים בפועל ניתנה ארכה לביצוע הצו, ובכך פקעה סמכות הוועדה המחוזית לבצעו בעצמה. כן מציינים המבקשים כי הם פועלים לקידום הליכי התכנון לשכונה כולה, ובכלל זה למבנה מושא דיוננו. אשר על כן, מבוקש כי הצו יבוטל, או לחילופין כי יוכרז שהוועדה המחוזית נעדרת סמכות לבצעו. כאמור, המבקשים אף הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הצו עד להכרעה בבקשה.

4.

בכל הנוגע למבקשת 3, דין בקשתה להידחות על הסף: המבקשת איננה חולקת במסגרת הבקשה על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי בעניינה מתקיים מעשה בית דין.

דין בקשתם של המבקשים 1 ו-2 להידחות על הסף גם כן, וזאת משום שלא הצביעו בבקשתם על שאלה ציבורית, חוקתית או משפטית החורגת מעניינם הפרטני, ומחייבת את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". הסוגיה המשפטית שהעלו נוסחה על ידם כך: "האם בנסיבות העניין העובדתיות, הופעל התנאי המסמיך המשיבה לבצע את צו ההריסה...". ניסוח זה מלמד, מעצם טיבו, כי אין בבקשתם כל סוגיה כללית או עקרונית המחייבת התערבות של בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אף לגופם של דברים, דומה שאין בטענותיהם של המבקשים ממש. גם אם אניח כי אכן שני התנאים אותם מפרטים המבקשים דרושים לצורך ביצוע הצו, דומה שתנאים אלו מתקיימים, בניגוד לטענתם. באשר לתנאי הראשון, המבקשים אינם חולקים באופן ממשי על קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה צו ההריסה לא פקע עם מות המנוח; כמו כן, ברי כי צו ההריסה מעולם לא בוצע. משכך, נראה כי חלף המועד שנקבע בצו ההריסה השיפוטי (90 יום), והוועדה המחוזית מוסמכת לבצעו. באשר לתנאי השני, נוסחו של צו ההריסה השיפוטי שניתן ניסח את התנאי כך: "...ובתנאי שלא ניתנה על ידי בית המשפט אורכה נוספת לביצוע הצו" (ההדגשה הוספה – מ"נ). המבקשים אינם טוענים כי ניתנה אורכה כאמור על ידי בית משפט כלשהו, ומשכך גם תנאי זה איננו מתקיים.

5.

כללם של דברים, הבקשה נדחית. ממילא אין מקום לעיכוב ביצוע הצו.