רע"פ 3333/02 אבי (בן זלמן) כהן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, על-פי הודאתו, בעבירות של הכללת פרט מטעה בתשקיף, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקבלת דבר במרמה.

במסגרת הסדר-טיעון בין המבקש לבין המדינה, ביקשה המדינה כי בית-המשפט יטיל על המבקש 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס כספי בסך 120,000 ש"ח. ואילו המבקש עתר להטלת עונש של לכל היותר חמישה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות וכן מאסר מותנה וקנס.

בית-משפט השלום (השופטת יהודית אמסטרדם) גזר על המבקש תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, 15 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 75,000 ש"ח.

המבקש עִרְער על גְזָר-דינו בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לבית-המשפט המחוזי הוגש תסקיר מעודכן של שירות-המבחן, המְפָרֵט את בעיותיו הרפואיות והכלכליות של המבקש והממליץ לבית-המשפט לִשְקוֹל אפשרות של המרת עונש המאסר שהושת על המבקש, במאסר קצר יותר שירוצה בעבודות שירות. ברם, בית-המשפט המחוזי קבע, כי אין מקום להתערב בעונש המאסר שהשית בית-משפט השלום, וכך הסביר:

הצדדים הגיעו בבית משפט קמא להסדר טיעון, שכלל רף עליון ורף תחתון. הערכאה הדיונית לא חרגה מן המתחם שבהסדר. בסיטואציה כזו יש צורך בנימוקים משכנעים ביותר על מנת להצדיק התערבות של ערכאת הערעור בעונש. נימוקים כאלה לא הוצגו בפנינו ... אף ... אין לומר כי בית המשפט חרג מרמת הענישה הנדרשת. ... [המבקש] הביא לניפוח של הרישומים החשבונאיים בסכום עתק של כ12- מליון ש"ח. בעקבות זאת, אף נעשה גיוס של כספים מן הציבור. הטעיה כה חמורה של הציבור מחייבת ענישה משמעותית. גם המצב הבריאותי הקשה של [המבקש] נלקח בחשבון ובכל מקרה אין בו כדי להצדיק הפחתה של העונש שהושת.

עם זאת, התחשב בית-המשפט המחוזי במצבו הכלכלי של המבקש והפחית את גובה הקנס ל30,000- ש"ח. בית-המשפט המחוזי עיכב ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 28.4.02.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש שתי טענות. האחת, כי אין להבחין, לעניין התערבות ערכאת הערעור, בין גזר-דין שהוטל בתוך מתחם הסדר-הטיעון לבין גזר-דין שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית במקרה שבו לא היה הסדר-טיעון. הטענה השניה היא כנגד שינוי המותב במהלך הדיון בערעורו בלא נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה דיון בעניינו של המבקש בגלגול שלישי, שכן אין היא מעוררת שאלות בעלות חשיבות משפטית, החורגות מעניינו של המבקש.

אף לגוף העניין יוער כי, העונש שנגזר על המבקש נמצא בגדר הסדר-הטיעון. בית-המשפט המחוזי צדק כאשר קבע כי אין מקום להתערב בו. באשר לטענה השניה אוסיף, כי אף בהנחה שסעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982- חל על הליכי ערעור, הרי שהדיון הראשון שקיים בית-המשפט המחוזי בעניינו של המבקש נגע רק בעניין פרוצדורלי (הכנת תסקיר), ואילו המותב ששמע את טיעוני הצדדים לגופן הוא שפסק בערעור. ראו: רע"פ 2614/97 גולדין אברהם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 28.4.02 לא יאוחר מהשעה 11:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.