רע"פ 4175/19 אליהו מועלם נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' ברנט , ש' בורנשטין ו- מ' ברק נבו ) בע"פ 46324-12-18 מיום 21.5.2019, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' סגן הנשיאה מ' מזרחי ) בת"פ 45798-02-16 מיום 8.11.2018.

רקע הולכים קודמים

1.

ביום 9.3.2017 הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, בריבוי עבירות של הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) וריבוי עבירות של הסתה לגזענות לפי סעיף 144ב לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, הרקע למעשי המבקש היו חטיפתם ורציחתם של הנערים היהודיים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח ז"ל על-ידי פעילי טרור מארגון החמאס ביום 12.6.2014, חטיפתו ורציחתו של הנער הערבי מוחמד אבו חדר ז"ל ביום 2.7.2014 ופתיחה במבצע צוק איתן ביום 8.7.2014. באותה עת החזיק המערער בחשבון "פייסבוק" ולו 1280 חברים.

תוך כדי ועל רקע האווירה הציבורית הרגישה והנפיצה המתוארת לעיל, פרסם המבקש בחשבון הפייסבוק, בהזדמנויות רבות מאוד, בתפוצה הפתוחה והנגישה באינטרנט לעיני כל, קריאות ישירות למעשי אלימות וטרור נגד ערבים פלסטינים וערבים ישראלים באשר הם, ודברי שבח, אהדה, עידוד תמיכה והזדהות כלפי מעשים כאמור; דברים מתוך מטרה להסית לגזענות נגד ערבים פלסטינים וערבים ישראלים באשר הם; קריאות ישירות למעשי אלימות וטרור נגד חברת הכנסת חנין זועבי, ודברי שבח, אהדה, עידוד תמיכה והזדהות כלפי מעשים כאמור; ודברי שבח אהדה, עידוד תמיכה והזדהות כלפי מעשי אלימות וטרור נגד יהודים ישראלים המחזיקים בדעה פוליטית "שמאלנית".

2.

ביום 8.11.2018 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, ו- 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. בקביעת עונשו של המבקש שקל בית המשפט לחומרא את הפרסומים המסיתים, הקריאה הברורה לנקוט באלימות והצורך בהרתעת היחיד והרבים; לקולא, היעדרו של עבר פלילי, תסקיר שירות המבחן החיובי שניתן בעניינו ואת חלוף הזמן. בתוך כך נקבע כי:

"ואולם, הנאשם [המבקש – ג'.ק.] נשלח לממונה על עבודות השירות לשם קבלת חוות דעתו לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, והתקבלה חוות דעת שלפיה, מטעמים בריאותיים ואחרים, במצב הדברים היום , הנאשם אינו כשיר לבצע עבודות שירות, כאשר נמסרו לנאשם מספר ניסיונות לעמוד בדרישת הממונה על עבודות השירות ביחס לכשרות הפסיכיאטרית והוא לא עשה כן.

חוסר כשרות זו אינה מובילה למסקנה כי יש להקל בענישה עם הנאשם הקלה נוספת אשר עלולה להעביר מסר מקל מדי" (ההדגשה במקור).

המבקש ערער על חומרת העונש והגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע העונש.

3.

ביום 26.2.2019 קבע בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה י' שפסר וכב' השופטים ש' בורנשטין ו- מ' ברק נבו ) כי " מבלי לקבוע עמדה באשר לתוצאה הסופית, מתבקש הממונה על עבודות שירות לזמן את המערער [המבקש – ג'.ק.] וליתן חוות דעתו בעניינו ".

4.

ביום 21.5.2019, לאחר שהתקבלה חוות הדעת לפיה המבקש כשיר לבצע עבודות שירות, פנה בית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' ברנט , ש' בורנשטין ו- מ' ברק נבו ) למבקש ושאל אותו האם יסכים לרצות 8 חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות חלף 6 חודשי המאסר מאחורי סורג ובריח שנגזרו עליו בבית משפט השלום, וזאת " מבלי שבית המשפט מביע עמדתו בנוגע לגזה"ד בשלב זה " ( פרוטוקול הדיון , עמוד 3). המבקש השיב בשלילה.

5.

בדחותו את הערעור קבע בית המשפט המחוזי כי " מדובר בעבירות חמורות למדי, שבוצעו בתקופה רגישה... ושהן בעלות פוטנציאל לגרום למאן דהוא להתייחס לדברים ולהוציאם אל הפועל ". באשר לענישה נקבע כך:

"אנו סבורים כי עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שיינשא מאחורי סורג ובריח הוא עונש ראוי בנסיבות העניין, ואף נוטה במידת מה לקולה, ומאסר לפרק זמן דומה שיינשא בעבודות שירות הוא קל יתר על המידה. אלמלא נסיבותיו המיוחדות של המערער [המבקש – ג'.ק.], כפי שהודגשו על ידי בית משפט קמא, ואלמלא התסקירים החיוביים, יש להניח שהעונש שהיה מושת היה חמור יותר.

לטעמנו, העתירה לעונש של של"צ בנסיבות העניין אינה באה כלל בחשבון, וכאמור - גם העונש שהוטל נוטה לקולה. משהובהר שהנאשם כשיר לשאת מאסר בעבודות שירות, ומשעונש של ששה חודשים בעבודות שירות נראה לנו קל מידי ואינו משקף באופן נאות את חומרת המעשים, הצענו למערער, במהלך שמיעת הערעור, להסכים לרצות שמונה חודשי מאסר בעבודות שירות, אך המערער סירב.

מאחר שכך, אנו סבורים שגזר דינו של בית משפט קמא הוא נכון ואין מקום להתערב בו."

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה ותגובת המשיבה

6.

המבקש טוען כי בקשתו מעלה סוגיות משפטיות עקרוניות, אשר מצדיקות מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. הסוגיה הראשונה הינה, האם לערכאת הערעור הסמכות להציע עונש חמור מזה שהוטל עליו על ידי הערכאה הדיונית, מבלי שהוגש ערעור על קולת העונש מטעם המדינה; הסוגיה השנייה הינה האם ניתן לערוך שינוי בהרכב היושב בערכאת הערעור, לאחר שהתקיים דיון והערעור החל להישמע ואף התקבלה החלטה מהותית באשר להמשכו של הליך הערעור, וכתוצאה מכך על תוצאתו הצפויה.

עוד טוען המבקש כי אי הצדק שנגרם לו ועיוות הדין החמור שנגרם בעניינו מצדיקים מתן רשות ערעור. לשיטתו, יש לתת ביטוי לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, ולכברת הדרך המשמעותית אותה עבר בחמש השנים האחרונות מאז ביצוע העבירות ולהשית עליו עונש של"צ וצו מבחן כפי המלצת שירות המבחן, חלף עונש המאסר שנגזר עליו; לחילופין, עותר המבקש כי עונש המאסר של 6 חודשים שנגזר עליו, מאחורי סורג ובריח, ירוצה על דרך של עבודות שירות.

7.

בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו. ביום 24.6.2019 הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה אחרת.

8.

מנגד, טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מגלה כל עילה למתן רשות ערעור שכן כל הסוגיות שמעלה המבקש כבר הוכרעו בידי בית משפט זה וכן כי כל עניינה של הבקשה נוגע לעונש שהושת על המבקש.

אף לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מאחר ומעשי המבקש מצדיקים ענישה מרתיעה. עוד טוענת המשיבה כי המבקש מנוע מלטעון בדבר השינוי בהרכב שישב בערכאת הערעור, שכן לא טען דבר בעניין בעת הדיון.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לב(3) 123 (1982)), או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל , בפסקה 11

(15.7.2013)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות המידה האמורות, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה אצטלה עקרונית. הסוגיות שמעורר המבקש כבר נידונו והוכרעו בבית משפט זה. כאמור בתגובת המשיבה, נקבע כי ערכאת הערעור אינה מנועה מלהציע להשית עונש מאסר ארוך יותר, תוך הקלה באופן הריצוי (רע"פ 483/14 אמסלם נ' מדינת ישראל (15.7.2014)); וכן בית משפט זה כבר נדרש לטענות דומות בדבר שינוי ההרכב היושב בערכאת הערעור וקבע כי אין בהן ממש (רע"פ 3333/02 כהן נ' מדינת ישראל (22.4.2002); רע"פ 9026/05 שחר נ' מדינת ישראל (9.10.2005)), ואין מקום לשוב ולדון בשאלות אלו במסגרת ההליך הנוכחי.

משכך, למעשה, עסקינן בבקשת רשות ערעור הממוקדת בחומרת העונש שהושת על המבקש. כידוע הכלל הוא כי לא תינתן רשות ערעור במקרים אלו אלא אם מתקיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה (ראו למשל רע"פ 6916/16 קרינאוי נ' מדינת ישראל , בפסקה 13 (6.12.2016)). סבורני כי נסיבותיו האישיות של המבקש קיבלו את המשקל הראוי בגזר הדין וכי העונש שהושת על המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה, וזאת נוכח נימוקי בית המשפט המחוזי המתוארים לעיל.

11.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בימ"ר הדרים ביום 25.8.2019 עד לשעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס (בטלפונים

08-9787377, 08-9787336).