רע"פ 9026/05 היימן שחר נ. מדינת ישראל

בית המשפט לתעבורה בתל אביב הרשיע את המבקש, שחר היימן, בעבירה של נסיעה במהירות מופרזת, לאחר שהודה, באמצעות בא כוחו, בכך שנהג את רכבו במהירות של 95 קמ"ש בדרך עירונית שבה המהירות המרבית המותרת היא 60 קמ"ש. לאור הרשעתו, פסל בית המשפט את המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, וכן הטיל עליו קנס בסך 350 ש"ח ופסילה נוספת של 4 חודשים על תנאי.

במסגרת ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הוא הפנה לע"פ 4682/01 עטיה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 304 (להלן: "פרשת עטיה"), ולאור ההנחיות שנקבעו באותו מקרה טען כי היה ראוי להפחית בעניינו 5 קמ"ש, ולייחס לו נסיעה במהירות של 90 קמ"ש בלבד. ועוד טען, כי אילו היה נעשה כן בעניינו, היה בכך כדי להפוך את העבירה בה הורשע לעבירה של ברירת קנס. לאור טענה זו נדחה המועד לשמיעת הערעור, כדי לאפשר למשיבה לבחון את טענת המבקש. בהגיע המועד הנדחה, הודיעה באת כוח המשיבה, כי על אף שלא עלה בידה לאתר את דו"ח התנועה שנערך למבקש, נודע לה – וזאת משיחה שערכה עם השוטר שערך את הדו"ח – כי דו"חות התנועה אכן נערכים על פי ההנחיות שהתוו בפרשת עטיה.

ערעורו של המבקש נדחה. נקבע כי מאחר והטענה בדבר הפחתת 5 קמ"ש ממהירות נסיעת המבקש לא עלתה במהלך משפטו, וזאת חרף היותו מיוצג, אין מקום לדון בה במסגרת הערעור. ועוד נקבע, כי חזקה ששוטרי התנועה פועלים בהתאם להנחיות שנקבעו בפרשת עטיה, ולפיכך יש להניח כי הרשעתו של המבקש בנסיעה במהירות של 95 קמ"ש, ממילא נעשתה לאחר שממהירות זו הופחתו 5 קמ"ש.

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור. לטענתו, קיים חשש כי לא הופחתו בעניינו 5 קמ"ש כנדרש, וחשש זה מתגבר נוכח העובדה כי המשיבה לא הצליחה לאתר את דו"ח התנועה שנערך לו. ועוד הלין המבקש על כך, שבעוד שהדיון הראשון בערעורו התקיים בפני כבוד השופט ח' כבוב, נשמע הדיון הנדחה על ידי כבוד השופטת נ' אהד. נטען, כי שינוי זה של המותב שדן בעניינו מהווה חריגה מסדרי הדין הקבועים בחוק.

דין הבקשה להידחות. משהודה המבקש בעובדותיו של כתב האישום, דהיינו – נסיעה במהירות של 95 קמ"ש, לא יכול היה לטעון במסגרת הערעור, לא כל שכן במסגרת בקשה לקבלת רשות ערעור, כי נסע במהירות פחותה מזו. למסקנה זהה הגעתי גם במסגרת פרשת עטיה, עליה מסתמך המבקש, בצייני כי ההנחיה בדבר הפחתת 5 קמ"ש "אין פירושה כי מדידות שבוצעו עד כה באמצעות הממל"ז לא היו מדויקות. אדרבא, מקום שנאשמים הודו במהירות שיוחסה להם, יש לראות בהודאתם אימות לתוצאה שהפיק הממל"ז . ומקום שנאשמים כפרו והדין הוכרע על פי ראיות שהביאו הצדדים, מותר להוסיף ולקבוע כי משנעשו אותם פסקי דין חלוטים, יש לראות בהם אישור סופי לכך שהמדידות באותם מקרים היו מדויקות". העולה מכך הוא, כי המבקש לא הצביע על עילה כלשהי המצדיקה מתן רשות ערעור, והדברים נכונים גם באשר לטענה בדבר החלפתו של כבוד השופט ח' כבוב בכבוד השופטת נ' אהד.

הבקשה נדחית.