החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 3347/10 עאדל מוחסין נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · רשות ערעור שני על חומרת עונש מאסר בגזר דין בתעבורהבקשת רשות ערעור שני בבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על גזר דין

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שני של נאשם בעבירות תעבורה שעונשו הוחמר בערעור המדינה לתקופת מאסר של 18 חודשים. נקבע כי חומרת העונש לבדה אינה עילה לערעור שני, ולא נמצאו חריגים המצדיקים דיון נוסף. גם לגופו של עניין לא מצא בית המשפט חומרה יתרה בעונש.

העובדות

המבקש הורשע על פי הודאתו בנהיגה ללא רישיון וללא ביטוח ובשימוש בטלפון נייד בשעת נהיגה ונדון לחמישה חודשי מאסר. המשיבה ערערה וטענה לנהיגה ללא רישיון במשך שנים ולעבירות רבות, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והעמיד את העונש על 18 חודשי מאסר. המבקש ביקש רשות לערער בשנית לבית המשפט העליון.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתיר ערעור שני על חומרת העונש שהוטל בגלגול שני לאחר שבית המשפט המחוזי העמיד את העונש על 18 חודשי מאסר

הלכות

  1. 1

    חומרת העונש לכשעצמה אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור שני, ונקבעו לכך חריגים מצומצמים

    ״הלכה היא כי חומרת העונש לכשעצמה אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור שני״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חומרת העונש
  • נהיגה ללא רישיון
  • שימוש בטלפון נייד בשעת נהיגה
  • מאסר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

3347/10

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

עאדל מוחסין

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי בירושלים, בע"פ 5140/09,

מיום 18.3.2010, שניתן על ידי השופטת ח' בן עמי

בשם המבקש:

עו"ד רמי עותמאן

החלטה

בית-המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בנהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, ושימוש בטלפון נייד בשעת נהיגה. על כך נדון המבקש לחמישה חודשי מאסר, מאסר על-תנאי וקנס. המשיבה ערערה על גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי, שם טענה כי מדובר במי שנהג במשך 30 שנה ללא רישיון, צבר עבירות רבות, ונתפס 18 פעמים נוהג ללא רישיון, ולפיכך אין מנוס מלהטיל עליו מאסר ממושך. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, והעמיד את עונשו של המבקש על 18 חודשי מאסר.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את עניינו גם בפני בית-משפט זה, ולכך אין בידי להיעתר.

כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש לכשעצמה אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.02.05)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. כך או כך, גם בחינת העונש לגופו אינה מלמדת על כך שגלומה בו חומרה יתרה.

אי לכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' באייר התש"ע (04.05.2010).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1חומרת העונש לכשעצמה אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור שני, ונקבעו לכך חריגים מצומצמים