רע"פ 3365/10 יאסמין שרארה נ. מדינת ישראל

1.

לבית-משפט השלום בנצרת הוגש כתב-אישום המייחס למבקשת, מורה במקצועה, עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לאחר שדקרה את אחותה עם סכין. במסגרת הסדר טיעון סוכם בין הצדדים, כי ככל ששירות המבחן יגיש תסקיר חיובי בעניינה, תימנע המשיבה מלעתור לכליאתה של המבקשת מאחורי סורג ובריח. בעקבות כך, הודתה המבקשת בעובדות המפלילות שיוחסו לה, אולם בתסקיר המבחן כמו גם בתסקיר המשלים לא נכללה המלצה טיפולית. לפיכך, החליט בית המשפט להרשיע את המבקשת בעבירות שיוחסו לה, והיא נדונה לשישה חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

2.

המבקשת ערערה על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, שם טענה כי לא נערך לה שימוע עובר להגשת כתב-האישום, ולפיכך דין הרשעתה להתבטל. בערעורה הדגישה המבקשת כי ניהלה אורח חיים תקין, ואירוע הדקירה התרחש על רקע של מתח רב שהיה מנת חלקה באותם ימים. ברם, בית-המשפט לא מצא כי הוכחה עילה לשנות מפסק דינה של הערכאה הדיונית, ודחה את הערעור. בגדר פסק הדין נדחתה הטענה בדבר פסול שנפל בכך שלא נערך למבקשת שימוע, שכן זו הועלתה רק בשלב הערעור ולא נמצא כי נגרם למבקשת עיוות דין.

3.

בבקשה שבפני עותרת המבקשת ליתן לה רשות להביא את עניינה בפני בית משפט זה, נוכח מה שהיא מכנה כעיוות דין. לגישתה, היא חטאה בהתנהגות אסורה עקב מצבה המשפחתי הקשה והלחץ הנפשי בו הייתה נתונה, ועל כן ראוי לאפשר לה לשאת ברכיב המאסר שבעונש בדרך של עבודות שירות.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי חומרת העונש לבדה אין בה כדי להצדיק קיומו של ערעור שני (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.02.05)) ולא מצאתי כי עניינה של המבקשת נמנה על החריגים להלכה זו. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי על פני הדברים אין בעונש חומרה כלשהי, באשר מדובר במי שדקרה את אחותה בסכין וגרמה לפציעתה. בנסיבות אלו העונש שנגזר משקף איזון בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.