פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3367/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
עו"ד סמדר בוכובזה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 6.12.04 בע"פ 7400/04 שניתן על-ידי כבוד השופט
יוסף אלון
החלטה
ביום 8.5.01 וביום 13.5.01 נמסרו למבקשת הודעות קנס בגין עבירה לפי תקנה 73 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות ), אשר קובעת, כי:
"לא יחנה ולא יעמיד אדם רכב המוצע למכירה או רכב שרשיונו פקע".
המבקשת כפרה במיוחס לה ולאחר שניהלה משפט בבית-משפט השלום לתעבורה באשדוד (ת 6148/02, 6064/02), זוכתה מעבירה אחת מיום 13.5.01 והורשעה בעבירה השנייה. ביום 27.7.04 גזר בית-משפט השלום לתעבורה על המבקשת קנס בסכום של 165 ש"ח.
על פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 7400/04). בערעורה טענה המבקשת, בין היתר, כי תקנה 73 לתקנות אינה מקימה כלל עבירה.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון ) דחה, ביום 6.12.04, את הערעור בקובעו, כי בבסיס התכלית העומדת בתקנה 73 לתקנות אין כדי פגיעה שלא כדין או שלא במידה בזכותו של בעל רכב לנהוג ברכבו, להחנותו, למכרו או להציעו למכירה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר דחיית הערעור על-ידי בית המשפט המחוזי, בגדרה שבה המבקשת על טענותיה כפי שהעלתה בפני בית המשפט המחוזי.
לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי הוסיף רכיבים ויסודות לעבירה המנויה בתקנה 73 לתקנות, יסודות אשר אינם מצויים בלשון התקנה.
מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, אין בבקשה כל טענה המצדיקה דיון והכרעה בגלגול שלישי, ואף לגופו של ענין אין ממש בטענותיה של המבקשת.
החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת
חניון חיפה .
אף לגופו של ענין דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשת מעלה בבקשתה טענות המופנות כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-משפט השלום ואושרו על-ידי בית המשפט המחוזי. לפי ממצאים עובדתיים אלה, רכבה של המבקשת עמד באותו מקום מזה מספר ימים בטרם נרשם הדו"ח ביום 8.5.01. הרכב עמד במקום זה עם שלט המציע אותו למכירה, כאשר הוא מאובק, אוויר חסר בגלגליו ולכלוך מצטבר מתחת לרכב. עוד אישרה המבקשת, כ יתכן ורישיונו של הרכב כלל לא היה בתוקף באותה העת וכן המבקשת לא כפרה בכך שהעמידה את הרכב במקום לצורך מכירתו. נראה, כי ממצאים אלה אכן מובילים למסקנה, כי המבקשת עברה עבירה לפי תקנה 73 לתקנות. כידוע, הלכה היא, כי קביעה עובדתית שנקבעה בערכאה דיונית לא תתבטל על נקלה בערכאת הערעור, אפילו זו האחרונה היתה פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים, כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות. דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם, היא הקובעת (ראו ע"א 5118/92 חברת אלטריפי נ' סלאיימה , פ"ד נ(5) 407). כמו-כן, בית-משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מ דובר בבקשת רשות ערעור (ראו, למשל, ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 625, בעמ' 631-632). טענותיה של המבקשת נדונו הן על-ידי הערכאה הדיונית והן על-ידי ערכאת הערעור ולא מצאתי מקום לקיום דיון נוסף בענין.
כמו-כן, אף אם במקרים מסוימים עלול להיווצר קושי פרשני ביישום תקנה 73 לתקנות, נראה, כי יישום תקנה 73 לתקנות בעניינה של המבקשת אינו יוצר כל קושי פרשני.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ח' בתשרי התשס"ט (7.10.2008).
ש ו פ ט