רע"פ 3402/11 זאב לאור נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת צ'רניאק) בעפ"א 41462-01-11 מיום 23.3.11, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (השופט גולדין) בתיק ח/87578696 מיום 14.12.10. עניינה - השאלה האם מוסמך תובע לחזור בו מכתב אישום לאחר הודאה של הנאשם לפי סעיף 123 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, ואם כן, האם יש במקרה כזה לזכות את הנאשם או להורות על ביטול האישום. כן נדרשה הבקשה לפסיקת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ב.

הרקע בתמצית הוא כי למבקש, בעל תג נכה, נרשם דו"ח על העמדת רכבו על המדרכה; המבקש פנה לבקשה לביטול הדו"ח, בעקבות פסיקה של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב. ומשלא נענה, הודה בכתב בעובדות אך כפר באשמה בטענה כי החניה היתה כדין. בית המשפט לעניינים מקומיים נעתר לבקשת התביעה ו ביטל את פסק הדין. המבקש עירער ועתר ל זיכוי , תחת ביטול פסק הדין. הערעור התקבל והתיק הוחזר לבית המשפט לעניינים מקומיים. בדיון חוזר בבית המשפט לעניינים מקומיים גם עתר המבקש לפיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין. בית המשפט דחה את בקשת המבקש והטיל עליו הוצאות. ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי נדחה, למעט ביטול ההוצאות. מכאן הבקשה הנוכחית, שעתרה הן לזיכוי המבקש הן למתן פיצויים.

ג.

ביום 5.10.11 קבעתי, כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור ככל שהיא נוגעת להוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין, שכן לא ראיתי לעניין זה בקעה להתערבות בפסיקת הערכאות הקודמות לגבי יסודות הסעיף; ואולם, ציינתי כי מתעורר ספק בשאלה האם יש מקום לזכות את המבקש, חלף ביטול כתב האישום. התבקשה איפוא תגובת המדינה לעניין זיכוי המבקש. ביום 24.10.11 הודיעה המשיבה כי החליטה להיעתר לבקשה, בנסיבות הקונקרטיות של ענייננו, ובמיוחד נוכח אי היעתרותי לבקשה לעניין ההוצאות.

ד.

כאמור, ענייננו מעורר ספק בשאלה האם יש לזכות את המבקש או לבטל את כתב האישום נגדו. הספק מתעורר נוכח המצב הייחודי שבתיק, שבו החליטה המשיבה החליטה לחזור בה מכתב האישום לאחר שהמבקש הגיש את תגובתו בכתב לפי סעיף 123 לחוק סדר הדין הפלילי, אולם טרם ישיבת ההקראה . סעיף 152 לחוק קובע, כי לאחר ההקראה ישאל בית המשפט את הנאשם לתשובתו לכתב האישום, ומכאן כי פרשנות לשונית של החוק עשויה להתפרש כאילו תגובת המבקש בענייננו אינה בגדר תשובה לכתב האישום. העניין רלבנטי לשאלת הזיכוי, שכן סעיף 94(א) לחוק קובע, כי אם "חזר בו התובע מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, יבטל בית המשפט את האישום. חזר בו לאחר מכן, יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום" (הדגשות הוספו - א"ר). ואכן בתי המשפט הקודמים קבעו, כי לשון החוק מצביעה על כך שבענייננו אין מקום לזכות את המבקש אלא לבטל את האישומים בלבד.

ה.

ואולם, כשלעצמי סבורני, כי על פני הדברים נראה שהמחוקק לא התייחס במפורש למצב נשוא ענייננו, ולשאלה מה משמעותה ה"תשובתית" של התגובה לפי סעיף 123; ויתכן שפרשנות תכליתית של הוראות החוק עשויה להביא למסקנה שונה ביחס שבין הוראת סעיף 123 להוראות סעיפים 93, 94 ו-152, מסקנה שמשמעה האפשרי זיכוי. אולם, כאמור, נוכח הסכמת המשיבה, פרשנות שכזו אינה נדרשת לעת הזאת, וכמובן אף בידי המחוקק להבהיר עמדתו.

ו.

סיכומם של דברים, נוכח הסכמת המשיבה ניתנת רשות הערעור והערעור מתקבל במובן זה, שהמבקש מזוכה מכל אשמה שיוחסה לו במסגרת האישומים נשוא ענייננו.