רע"פ 3405/04 דוד פרץ נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בבית משפט השלום בעבירה של העסקה שלא כדין לפי סעיף 2(א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בכתב האישום נטען כי ב-30.6.2002 הוא העסיק בעבודות באתר במחלף שפירים שני תושבי אזור שאינם רשאים להיכנס לישראל ולעבוד בה – אסעד ג'מיל ויוסף אבו אסמעיל.

2.בתחילה, טען המבקש בבית משפט השלום בישיבה מיום 10.10.2002 לטענת הגנה, כאמור בסעיף 12א(ד)(2) לחוק הנזכר המורה:

"(ד) מי שעשה מעשה כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב), (ג) או (ג5), עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה:

(1). . .

(2) בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בתושב זר שנכנס לישראל שלא כדין, שהוא יושב בה שלא כדין, או לענין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל."

וכך אמר סניגורו (דאז) של הנאשם בישיבה האמורה:

"הקראתי לנאשם את כתב האישום. הוא הבין את תוכנו ולהלן תגובתנו: הנאשם מודה כי הוא העסיק את שני תושבי האזור, כמפורט בכתב האישום, אך בפיו טענת הגנה: הנאשם העסיק, כדין את אחיו של אסעד ג'מיל – אזרח ישראלי. ג'מיל הביא את אחיו אסעד ואת תושב האזור האחר, והנאשם סבר בכנות ובתום לב, כי גם האח ותושב האזור האחר הינם אזרחים ישראלים, ולא העלה בדעתו כי העובד שלו יביא תושבי אזור. הנאשם התכוון לבדוק את העניין, אך מייד אך לאחר יומיים שבהם הועסקו העובדים נתפס, ולא הצליח לוודא זאת."

לאחר שמיעת הדברים קבע בית משפט השלום את התיק לשמיעת הוכחות.

3.ואולם, בהמשך הדברים, בישיבת ההוכחות שאמורה היתה להתקיים ב-11.2.2003 הודיע ב"כ המבקש לבית המשפט כי "הנאשם מבקש את רשות בית המשפט לחזור בו מכפירתו ולהודות, כאשר הנאשם מבקש מבית המשפט שלא ירשיעו. . . ". על פי הסכמת הצדדים נשלח התיק לקבלת תסקיר של שירות המבחן טרם הרשעה. בית משפט השלום לא קיבל את עתירתו של המבקש להימנע מהרשעתו, והרשיעו. על המבקש הוטלו 3 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.

4.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגן הנשיא, השופט ד' ברלינר, כב' השופטים ז' המר וי' שיצר) בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על ההרשעה ועל העונש. בית המשפט ציין בפסק דינו כי הוא לא מצא ממש בטענות המבקש. נדחתה טענת הסנגור, לפיה חרף העובדה שהמבקש היה מיוצג, היה על בית משפט השלום להסביר לו כי עומדת לו הזכות לדבוק בטענת ההגנה שהעלה תחילה, טענה ממנה חזר כאשר הושג הסדר הטיעון. אשר להרשעה ולעונש ציין בית המשפט המחוזי כי לעבירה היבט בטחוני מובהק וכי המבקש כבר נהנה בעבר מסיום הליך פלילי ללא הרשעה. בית המשפט הוסיף וציין כי בית משפט השלום פעל לפי ההלכה הפסוקה החד משמעית, לפיה יש להטיל בעבירות מסוג זה מאסר ממש ואפילו לא מאסר שירוצה בעבודות שירות.

5.בבקשת רשות הערעור שבפני חוזר המבקש על הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי, אך גם מוסיף טענות שלא עלו עד כה. הוא טוען כי החברה שבניהולו העסיקה עובד בשם סעדה ג'מאל, שהוא אזרח ישראלי ובעל תעודת זהות "כחולה". החברה נזקקה לכח-אדם מיומן וקבלני משנה. סעדה פנה למבקש והציע לו את שירותיו של אחיו, שהוא עובד מקצועי ומיומן ובבעלותו משאית התואמת את צורכי החברה. המבקש, כך נטען בבקשה שלפני, סבר בכנות ובתום לב כי אחיו של העובד, אסעד ג'מאל שמו, הינו, כמו סעדה, אזרח ישראלי, ולפיכך אישר המבקש לסעדה להביא לעבודה באתר את אסעד ואת משאיתו. בביקורת שנערכה ב-30.6.2002 במקום העבודה, כך מוסיף המבקש וטוען, התגלה כי אסעד והאדם הנוסף נמצאים במקום ללא היתר כניסה לישראל. המבקש עצמו לא שהה בפרוייקט אליו הגיע אסעד ולא עלה בידו לבדוק את תעודותיו של אסעד. אסעד הועסק בחברה 3 ימים בלבד טרם נעצר ע"י המשטרה. אשר ליוסף אסמעיל, מצויין בבקשה שלפני, כי אדם זה נהג במשאית בה הגיע אסעד לאתר, משאית שנשאה לוחיות רישוי צהובות. נטען בבקשה שלפניי כי אסמעיל מעולם לא הועסק בחברה וכי בינו לבין החברה לא התקיימו יחסי עובד מעביד או כל מתכונת אחרת של התקשרות. קשה שלא להעיר לעניין טענה זו כי אין היא עולה קנה אחד עם הודייתו של המבקש בפני בית משפט השלום כי העסיק שני תושבי אזור אשר אינם רשאים להיכנס לישראל ולעבוד בה. זוהי טענה חדשה שלא היה מקום להעלותה בבקשת רשות הערעור.

6.אך גם לעניין אסעד, אחיו של סעדה, אינני רואה מקום להתערבותה של ערכאה שלישית. המבקש אכן העלה טענת הגנה בתשובתו לכתב האישום, ואולם, הודייתו בישיבה שנקבעה להוכחות בלי שחזר והעלה את טענת ההגנה משמעותה אינה אלא זניחת הטענה. המבקש היה מיוצג. לא נפל כל פגם דיוני בדיון בערכאה הראשונה ובדין נדחה הערעור.

7.אשר להרשעה ולעונש: גם כאן איני רואה מקום להבאת הדיון בפני ערכאה נוספת. אכן, הכלל שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה (ראה: רע"פ 5198/01 ח'טיב נ מדינת ישראל

פ"ד נו (1) 769) איננו, כמו כל כלל, כלל שאין לו חריגים. אולם לא שוכנעתי כי המקרה שלפני מצדיק חריגה מהכלל. אדגיש שוב את שהדגיש בית המשפט המחוזי בפסק הדין נשוא הערעור, שמדובר בשני פועלים ולא בפועל אחד, אותם העסיק המבקש.

8.הבקשה נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.