רע"פ 3446/20 חיים חג'ג' נ. מדינת ישראל-עיריית אשדוד

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' אינפלד ) בעפ"א 32199-01-20 מיום 19.2.2020, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופטת ד' בונדה ) בחע"מ 52299-11-18 מיום 27.11.2019.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 17.11.2017 נרשם למבקש דו"ח על סך 730 ש"ח (להלן: הקנס המקורי ) בגין עבירה של עיסוק ברוכלות בניגוד לחוק עזר לאשדוד (רוכלות), התש"ס-2000 (להלן: חוק העזר ). המשיבה דחתה את בקשת המבקש לביטול הדו"ח ומשכך הגיש המבקש בקשה להישפט. ביום 21.11.2018 הוגש נגד המבקש כתב אישום, על פי עובדות כתב האישום, מכר המבקש דגים שלא בקירור מתוך רכבו וזאת בניגוד לסעיף 3(א) לחוק העזר (להלן: עבירת הרוכלות ) . ביום 27.11.2019 לאחר ניהול הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש תוך שציין כי הימנעות המבקש מהבאת שני עדי מפתח מטעמו הקימה חזקה הפועלת לחובתו של המבקש, וכי חזקה זו בצירוף עדות הפקח שרשם את הדו"ח כאמור, שנמצאה סדורה ומהימנה הובילה להרשעת המבקש לאחר שנקבע כי התמלאו כלל יסודות העבירה. בית המשפט השית על המבקש את הקנס הקבוע בסעיף 245 לפקודת העיריות [נוסח חדש], בגובה 3,600 ש"ח בהינתן התנהלותו הבוטה כלפי הפקח ורשויות התביעה.

2.

ביום 19.2.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בהרשעת המבקש בקבעו כי הרשעת המבקש מבוססת בראיות ומשנתקיימו כלל יסודות העבירה. אשר לטענת המבקש כנגד חומרת העונש, קבע בית המשפט כי אין מקום לבחינת טענת המבקש בדבר קביעת מתחם ענישה בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977 מקום בו לא נגרם למבקש עיוות דין, וזאת משום שהעונש שהוטל על המבקש אינו מחמיר נוכח נסיבות העבירה לרבות הסכנה התברואתית הנלווית לה והתנהלותו הפסולה של המבקש כלפי הפקח בעת ניהול משפטו.

המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין ומכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

3.

המבקש סבור כי בקשתו מעלה סוגיה עקרונית באשר למחויבותו של בית המשפט לקבוע מתחם ענישה הולם. עוד סבור המבקש כי יש להיעתר לבקשתו משיקולי צדק ומניעת עיוות דין משנפלו בפסק דינו של בית משפט השלום פגמים בהם לא התערב בית המשפט המחוזי. לשיטתו, על אף שהעבירה בה הורשע היא מסוג "אחריות קפידה", היה על בית משפט השלום לקבוע מתחם ענישה ובית המשפט המחוזי טעה משנמנע מלדון בטענה זו לגופה. המבקש שב על הטענה שהעלה בפני בית המשפט המחוזי לפיה הרשעתו הייתה שלא כדין משאימץ בית המשפט את פרשנות המשיבה לעבירת הרוכלות לפיה די בהובלה של טובין (לרבות דגים) בכדי להוות עבירת רוכלות, פרשנות שלדידו חוטאת לכוונת המחוקק (להלן: טענת הפרשנות ) . בנוסף, מעלה המבקש טענות בדבר ממצאי עובדה ומהימנות לרבות טענה הנוגעת לעדות הפקח שלשיטתו הייתה רצופה בסתירות.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 3188/20 בנימין נ' מדינת ישראל (31.5.2020)). בענייננו, לא מצאתי כי הבקשה חורגת מעניינו הפרטי של המבקש על אף ניסיונו להציגה ככזאת, כך גם לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין או אי צדק.

5.

לעניין קביעת מתחם העונש, בית משפט זה כבר פסק כי " ערכאת הערעור בוחנת, בראש ובראשונה, את התוצאה העונשית הסופית, וגם אם נפלה שגגה באופן הפעלת מנגנון הבניית שיקול הדעת שעוגן בהוראות תיקון 113, אין בכך כדי להצדיק קבלת ערעור כאשר התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות " (ע"פ 8109/15 אביטן נ' מדינת ישראל , בפסקה 8 (9.6.2016)) בית המשפט המחוזי בחן את העונש שהוטל ברוח הדברים שלעיל וקבע כי העונש אינו חמור כלל ועיקר והוסיף, " ולמעשה לו נדרשתי לקבוע מתחם לעונש, בהתחשב בהתנהגות זו ובהתחשב בכך שמדובר במכירת דגים, עם כל הסכנה התברואתית לכאורה הכרוכה בכך, הרי שהייתי מוצא שהעונש המירבי למעשה אינו משקף באופן נאות את חומרת המעשה " ועל כך יאמר ואידך זיל גמור.

6.

גם בטענת הפרשנות שהעלה המבקש לא מצאתי ממש. כאמור, בית המשפט המחוזי בחן ודחה טענה זו ועמד על כך שיסודות העבירה נתמלאו תוך שקבע כי הרשעת המבקש מבוססת כדבעי, ומכל מקום קביעותיו של בית המשפט המחוזי מקובלות עליי. יתר טענות המבקש ממוקדות בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית משפט השלום ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהם, כל שכן ב"גלגול שלישי" (רע"פ 9090/18 עודה נ' מדינת ישראל (3.1.2019)) .

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.