רע"פ 3474/06 יוחנן חביזדה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בגין עבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של היזק לרכוש בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין וכן עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין. (להלן: התיק הראשון).

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 15.5.01 תקף המבקש את המתלוננים בחנותם, הסמוכה לחנות שלו (להלן: המתלוננים), כשהוא נעזר בשני מוטות ברזל, איים עליהם וגרם נזק בחנותם. באירוע אחר, בתאריך 18.7.01 נכנס המבקש לחנותם של המתלוננים, כשהוא אוחז סכין יפנית, דחף את אחד המתלוננים חנק אותו וניסה לדקור אותו בחזהו, אך המתלונן חמק. לאחר-מכן, תקף המבקש מתלונן נוסף, היכה אותו וגרם לנפילתו.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, בו הסכימו הצדדים, כי המבקש יודה בעובדות ויורשע. עוד הוסכם, כי הטיעון לעונש יהיה פתוח והמשיבה תגביל את טיעוניה, לאור חלוף הזמן, לעונש שירוצה בעבודות שירות.

בתאריך 14.10.04 הרשיע בית-משפט השלום (כבוד השופטת נ' דסקין) את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 4.11.04 גזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות; 12 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור במשך שלוש שנים מהיום בו הורשע כל עבירת אלימות מכל סוג שהוא; 750 ש"ח קנס או 7 ימי מאסר תמורתו וכן פיצוי בסך 1,000 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום, ערער המבקש ביום 12.12.04 לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וביקש לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בערעור.

ביום 20.10.04 ולפני שניתן גזר-הדין של בית-משפט השלום, הוגש כנגד המבקש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום נוסף המייחס לו עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. (להלן: התיק השני).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 27.8.03 עצר שוטר את המבקש לאחר שביצע עבירת תנועה ובתגובה העליב המבקש את השוטר, איים עליו ואף דחף אותו.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, לפיו הוסכם ביניהם, כי המבקש יודה בעובדות וכן, כי המבקש יופנה לשירות המבחן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. ואולם, המבקש לא התייצב לפגישה שנקבעה לו אצל שירות המבחן.

ביום 14.2.05 הרשיע בית-משפט השלום (כבוד השופט ד' בארי) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 3.7.05 גזר עליו עונש של תשעה חודשי מאסר, מהם שלושה חודשי מאסר בפועל והיתרה על-תנאי לשלוש שנים והתנאי הוא כי המבקש לא יעבור עבירה לפי סעיפים 192, 288 ו-273 לחוק העונשין. כן הפעיל בית-המשפט עונש של מאסר מותנה בן שלושה חודשים מתיק שלישי (ת.פ 4034/02). בית-המשפט קבע, כי עונש המאסר שהוטל על המבקש יצטבר לעונש המאסר המותנה, כך שיהא עליו לרצות שישה חודשי מאסר בפועל. כן נקבע, כי ריצוי עונש ששת חודשי המאסר בפועל יבוצע בחופף לעונש שהוטל על המבקש בתיק הראשון, דהיינו בדרך של עבודות שירות.

על גזר-הדין מיום 4.11.04 ועל גזר-הדין מיום 3.7.05 של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו הגישו ערעור הן המשיבה והן המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 11.12.05 החליט בית-המשפט המחוזי לאחד את הדיון בשני התיקים. מיד עם תחילת הדיון בבית-המשפט המחוזי, חזר בא-כוחו של המבקש מהערעור על התיק הראשון.

בית-המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא ד' ברלינר, והשופטים ז' המר, ו-י' שיצר) קיבל את הערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש שנגזר בתיק השני בקובעו, כי חודש אחד מחודשי המאסר שנגזרו על המבקש בתיק השני יצטבר למאסר על-תנאי שהופעל בתיק השלישי, כך שעל המבקש יוטל לרצות 4 חודשי מאסר בפועל. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאחר שהמבקש ירצה את ארבעת חודשי המאסר בפועל, הוא ימשיך לרצות שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי יש להעמיד במבחן את ההלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). לטענת בא-כוח המבקש, הלכת חניון חיפה, אשר ניתנה לפני למעלה מעשרים שנים, על-ידי שופט יחיד, איננה הולמת את ההליך הנוכחי שהינו הליך פלילי בו עתידה להישלל חירותו של אדם. במקרה הנוכחי, טוען בא-כוח המבקש, עונש המאסר בפועל הוטל על המבקש לראשונה בבית-המשפט המחוזי ומכיוון שכך, בית-משפט זה משמש כערכאת ערעור ראשונה. עוד טוען בא-כוח המבקש, כי יש להקל על המבקש לאור נסיבותיו האישיות הקשות.

מנגד טוען בא-כוח המשיבה, כי המקרה דנן אינו מצדיק דיון נוסף בהלכת חניון חיפה. בית-משפט זה התייחס זה מכבר למעמדה של הלכת חניון חיפה וקבע, כי מבחניה של הלכת חניון חיפה היכו שורש, בפסיקת בתי המשפט בישראל, ואומצו באופן מלא גם בהליכים פליליים. הבקשה נוגעת אך ורק לחומרת העונש של בית משפט זה והלכה היא, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שעניינה חומרתו של העונש (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגופו של עניין, סבור בא-כוח המשיבה, כי העונש מוצדק וראוי, שכן המבקש הורשע בשלושה מעשי בריונות ואלימות ורק בזכות תושיית המתלוננים לא נגרמו להם פגיעות חמורות יותר.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

הלכת חניון חיפה עומדת על קרקע יציבה ועצם הזמן העובר, אינו בהכרח מקהה מעוקצן של פסיקות נכונות וצודקות. מבחניה של הלכת חניון חיפה היכו שורש זה מכבר בפסיקת בתי המשפט בישראל, ואומצו באופן מלא אף בהליכים פליליים (ראו רע"פ 8963/04 יחיא חמדאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). הלכת חניון חיפה מתבססת על הרציונל שבחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע, כי ככלל, הליכים משפטיים ידונו בשתי ערכאות ומתן רשות ערעור לערכאה שלישית מהווה חריג לכלל זה, כאשר הלכת חניון חיפה קובעת את המסגרת והכללים למתן רשות ערעור על-פי חריג זה. במקרה דנא לא נתקיימו נסיבות, המצדיקות חריגה מהתוואי אותו מכתיבה הלכת חניון חיפה.

בא-כוח המבקש העלה טענה הנוגעת לחומרת העונש ועל כך ייאמר, כי הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש הורשע בגין התנהגותו הבריונית הראויה לגנאי. החברה צריכה להוקיע ולהסתייג מאדם אשר לאור היום נוטל סכין והולך להכות ולאיים על שכניו ללא מורא, שמא יאונה לו רע. כמו-כן חמור מאוד בעיניי הדבר, כי המבקש העז להעליב ולאיים על שוטר, אשר מילא את חובתו. כל אלה אינם עבירותיו היחידות של המבקש ובאמתחתו עבר פלילי מכביד. העבירות בהן הורשע המבקש הינן עבירות חמורות ועל בית-המשפט לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 26.4.06 - בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר - מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 16.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.