רע"פ 3488/09 ירון מנור נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן ובעבירה אחת של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית –לפי סעיפים 7(א), 7(ג) רישא, 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. לאחר שבחן את נסיבותיו האישיות של המבקש ואת עברו הפלילי, ולאחר ששמע את עדותה של הגב' רותי גור – המטפלת במבקש מזה מספר שנים, ולאור המלצתו של שירות המבחן - דן בית משפט השלום את המבקש ל-20 חודשי מאסר ושמונה חודשים מאסר על-תנאי. בנוסף, הורה בית המשפט על חילוט רכבו של המבקש וסכום של 700 ש"ח שנתפס ברכב.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-משפט המחוזי בירושלים – נדחה, אולם נוכח העובדה שהמבקש ואשתו היו בעלים משותפים ברכב שחולט, ולאור חוסר מודעותה של האישה לעבירות אותן ביצע בעלה ברכבם המשותף, שינתה ערכאת הערעור את הוראת החילוט כך שתחול על מחצית משווי הרכב בלבד.

3.

בבקשה שבפני, עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על גזר דינו של בית-משפט המחוזי. בבקשתו הוא טוען, כי בית-המשפט קמא שגה בכך שלא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, ולתהליך השיקומי בו שולב. עוד נטען, כי שירות המבחן, כמו גם הגב' גור, עמדו בחוות-דעתם על החשש שמאסר מאחורי סורג ובריח עלול לדרדר את מצבו של המבקש ולסכל את המשך תהליך שיקומו.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערעור (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ולא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו בעניינו של המבקש. יתר על כן, התהליך השיקומי החיובי אותו עובר המבקש, כמו גם חוות-הדעת והמלצות שירות המבחן, היו לנגד עיניהן של ערכאות קמא. ברם, מול כל אלה ניצב הצורך בהרתעה וגמול, ואינני סבור כי באיזון שערכו הערכאות נפל פגם המצדיק את ליבון עניינו של המבקש בשלישית (רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)).

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.