רע"פ 3494/08 רטב אבוקרינאת נ. מדינת ישראל

1.

המבקשים – בני שבט אבוקרינאת המתגוררים בנגב – הם בעליהם של שלושה מבנים אשר נבנו ללא היתר, ונגדם הוציא יושב-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז הדרום צווי הריסה. בית-משפט השלום בבאר-שבע קיבל את טענת המבקשים כי נפל פגם במימושה של חובת ההיוועצות בנציג שר המשפטים, כמתחייב מסעיף 238א(ב1)(2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הואיל ומצא כי הפנייה לנציג השר נעשתה במכתב הנושא את חתימתו של הממונה על פיקוח הבניה במחוז הדרום, ולא את חתימתו של יושב ראש הוועדה המחוזית. בית המשפט דחה טענות אחרות שהיו בפי המבקשים, היינו, שהמבנים הוקמו על מקרקעין עליהם לא חלה תכנית מתאר, וממילא אין הם נוגדים תכנית קיימת; זכותם של המבקשים למדור גוברת על שיקולים המצדיקים את ההריסה; המבנים נשוא הבקשה מצויים בתחומה של מועצה אזורית, ועל כן ההיוועצות היתה חייבת להיעשות עם יושב-ראש המועצה האזורית ולא נציג שר המשפטים; לא קוימה חובת ההודעה לשר הפנים בטרם הוצאתם של צווי ההריסה.

2.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע קיבל את ערעורה של המשיבה, והשיב את צווי ההריסה על כנם, תוך שקבע כי הפניה לשר המשפטים אינה חייבת להיחתם או להישלח בידי יושב-ראש הוועדה המחוזית עצמו לצורך מימוש תכלית ההיוועצות, אלא די בחתימת מי מהגורמים שהוסמכו על-ידו לביצוע פעולה זו.

3.

עתה עותרים המבקשים לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, כשבריח-התיכון של בקשתם היא אותה טענה בדבר הפגם שנפל במימוש חובת ההיוועצות.

4.

דין הבקשה להידחות. לאחרונה עמדתי על כך כי אין בעובדה שהפנייה לשר המשפטים נעשתה בידי מי מטעמו של יושב-ראש הוועדה המחוזית, כדי לפגום בהגשמת חובת ההיוועצות עליה מצווה סעיף 238א(ב1)(2) לחוק התכנון והבניה (רע"פ 2975/08 אחואסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.4.2008)), והדברים יפים גם לעניינם של המבקשים. גם דינן של יתר טענות המבקשים להידחות, באשר אלו נדונו בידי ערכאת הדיון ושבו ונבחנו בידי ערכאת הערעור, ולא הוכחה בפני עילה המצדיקה את ליבונן בשלישית.

לאור האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה.