רע"פ 3733/08 נהיל גומעה נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים

ראשיתה של הפרשה בה עוסקת הבקשה הינה בצו הריסה מנהלי שהוצא ביום 26.7.2007, שהורה על הריסתו של מבנה חד קומתי בשטח 77 מ"ר העשוי קירות בלוקים מצופים בטיח עם גג מפח בשכונת סואחרה בירושלים (להלן: המבנה ),נצ"מ 224490/628360 (להלן: צו ההריסה ), אשר הוקם ללא היתר בנייה, זאת בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ).

יוער כי אותו מבנה הוקם על ידי המבקשת על הריסותיו של מבנה קודם שהוקם אף הוא בלא היתר, ואשר נהרס על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (להלן: הועדה המחוזית )

ביום 11.6.2007, מכוח צו הריסה שיפוטי שהוצא במסגרת גזר דין שהושת על בעלה של המבקשת (ת.פ. 10680/04).

ביום 26.7.2007 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לביטול צו ההריסה ולעיכוב ביצועו (ב"ש 7208/07). הבקשה התמקדה בטיעונים מספר, בהם הטענה כי לא ניתן הסבר מדוע הוצא הצו על ידי יו"ר הועדה המחוזית ולא על ידי יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (להלן: הועדה המקומית ) והטענה כי המידע שהוצג ליו"ר הועדה המחוזית לוקה בחסר, שכן לא נאמר לו כי קיימת תוכנית מתאר בהכנה לאזור הנידון ואשר טרם אושרה. בסיכומיה לבית המשפט הוסיפה המבקשת את הטענה כי יש לבטל את הצו אף מחמת העובדה שמתכנן המחוז, החתום על התצהיר שעל יסודו הוצא הצו, לא העיד בבית המשפט בבקשה לביטול הצו.

בהחלטתו מיום 9.1.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן ) את הבקשה לביטול צו ההריסה. תחילה קבע בית המשפט כי טרם הושלמה בניית המבנה וכי הוא טרם אוכלס, כעולה מעדותו של מפקח הבניה. בית המשפט דחה את טענת המבקשת לעניין הוצאת הצו על ידי יו"ר הועדה המחוזית ולא על ידי יו"ר הועדה המקומית בקובעו כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 238א(ב1) לחוק התכנון והבניה, לרבות מתן הודעה לשר הפנים, היוועצות עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית וכן הפניית דרישה ליו"ר הועדה המקומית ליתן צו הריסה לגבי אותו מבנה עובר להוצאת צו כזה בידי יו"ר הועדה המחוזית. באשר לטענת המבקשת כנגד אי מתן עדות מטעם מתכן המחוז, קבע בית המשפט כי הוראות חוק התכנון והבניה אינן דורשות שמתכנן המחוז יצהיר על המידע שבתצהיר מידיעה אישית וכי הלה רשאי לשאוב את המידע ממקורות שונים ובכלל זה ממפקח הבניה אשר ביקר באתר. לבסוף אף נדחתה הטענה כי המידע שהוצג ליו"ר הועדה המחוזית לוקה בחסר, שכן העובדה שיש תוכנית בניין אשר טרם אושרה איננה יכולה להוות שיקול לביטולו של צו ההריסה, ועל כן אף אם לא הוצג בפניו מידע זה, אין בכך כדי להוות פגם העשוי להביא לבטלותו של צו ההריסה.

על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2043/08).

ביום 1.4.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם ) את ערעורה של המבקשת בקובעו כי דין הטענה בדבר פגם בחובת ההתייעצות של יו"ר הועדה המחוזית עם נציג שר המשפטים בוועדה להידחות הן על הסף, שכן היא הועלתה לראשונה במסגרת הערעור ללא מתן אפשרות למשיבה לפרט ולהבהיר את דרך ההתייעצות ועל כן יש לצאת מתוך ההנחה כי התקיימה היוועצות כדין על רקע חזקת תקינות המעשה המנהלי, והן לגופו של עניין, שכן התייעצות כזו קוימה כעולה מהצו עצמו ומתצהירו של מפקח הבניה, וכי אין בעובדה שהמכתב ששלח נציג שר המשפטים הופנה לממונה על הפיקוח על הבניה בוועדה המחוזית ולא ליו"ר הועדה המחוזית לשנות מקביעה זו. זאת ועוד, דחה בית המשפט אף את הטענה בדבר אי חקירת מתכנן המחוז הן על הסף, שכן בא כוחה הקודם של המבקשת (שהוחלף בעת הגשת הערעור) לא ביקש בדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים לחקור אותו והסתפק בחקירת מפקח הבניה, והן לגופו של עניין, שכן כעולה מתצהיר מתכנן המחוז ומעדותו של מפקח הבניה, היו לפני מתכנן המחוז כל הנתונים שצוינו בתצהירו, ולא נפל פגם בהליך המשפטי בכך שהוא האחרון לא נחקר על תצהירו. לבסוף, קבע בית המשפט כי מן הראוי לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח הואיל ומ דובר בערעור סרק, שכל תכליתו הייתה לעכב את ביצועו של צו ההריסה באמצעות צווי ביניים, לאחר שהמבקשת ובעלה עשו לעצמם דין עצמי וחזרו והקימו תוך כחודש ימים מבנה שנהרס על ידי הועדה המחוזית על פי צו שיפוטי קודם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזרת המבקשת על טענותה בדבר היעדר קיומה של חובת ההיוועצות של יו"ר הועדה המחוזית עם נציג שר המשפטים בוועדה והטענה כי נפל פגם בכך שהמשיבה לא הביאה לעדות את מתכנן המחוז. לחלופין, עותרת המבקשת לביטול ההוצאות המופרזות שהוטלו עליה בבית המשפט המחוזי, בהתחשב במצוקתה ובמצבה האישי.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן לגופו של עניין שכן צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי חובת ההיוועצות קוימה כדין, כי לא נפל פגם בעובדה כי מתכנן המחוז לא נחקר אודות תצהירו וכן כי צדק בית המשפט בהטילו הוצאות על המבקשת לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנידון, שכן מדובר בערעור סרק שהוגש בידי מבקשת שאינה נקיית כפיים.

עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בענייננו, המבקשת שבה ומעלה את אותן טענות אשר לובנו באריכות על ידי בית המשפט המחוזי ואינה מצביעה על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בחובת ההיוועצות של יו"ר הועדה המחוזית עם נציג שר המשפטים, וכי אין בעובדה שהמכתב ששלח נציג שר המשפטים הופנה לממונה על הפיקוח על הבניה בוועדה המחוזית ולא ליו"ר הועדה המחוזית כדי לשנות מקביעה זו, שכן המבקשת לא הציגה כל ראיה לכך שהתייעצות כזו לא התקיימה (ראו רע"פ 2975/08 אחואסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.4.2008)

ורע"פ 3494/08 אבוקרינאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.4.2008)). זאת ועוד מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם באי חקירת מתכנן המחוז שכן כעולה מתצהירו הוצג בפניו המידע הרלוונטי לתיק דנן, תוסיף לכך את העובדה כי הנתונים הובאו לפני בית המשפט באמצעות מפקח הבניה ובא כוח המבקשת כלל לא ביקש את זימונו של מתכנן המחוז לחקירה נגדית אודות תצהיר זה. לבסוף, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה חייב את המבקשת בהוצאות המשיבה, זאת לאור אופן התנהלותה של המבקשת ועשיית הדין העצמי שלה ושל בעלה בכך שהקימו מחדש, תוך פחות מחודש ימים, מבנה שנהרס על פי צו שיפוטי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 28.4.2008 בעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה מבוטלת.

מניין הימים לביצוע צו ההריסה יהיה 30 ימים מהיום.