פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
35/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש:
ליאור יובל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 12.11.2002 בע"פ 2519/02,
שניתן על ידי כבוד השופט א' שיף
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד אריה פטר
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' שיף) בו דחה בית המשפט את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (השופט י' בכר).
1.
המבקש נסע (ביום 11.7.2001) לבקר בפסטיבל המחולות בכרמיאל. לאחר שהמתין ארוכות בפקק תנועה הגיע לכניסה הראשית לכרמיאל. בכניסה למקום נאמר לו על-ידי שוטרים ששהו במקום כי עליו לסוב לאחור, היות והכניסה לעיר מותרת רק לתושבי העיר. המבקש הופנה על-ידי השוטרים לחניון שיועד למבקרי הפסטיבל. המבקש חשש כי הדלק במכוניתו צפוי לאזול, ועל כן ביקש לתדלק בתחנת הדלק שהייתה מצויה בסמוך למחסום המשטרה. בקשתו סורבה. המבקש סירב לסוב לאחור, רכבו עמד באמצע הכביש, וגרם להפרעת תנועה. על רקע זה הואשם המערער בבית המשפט לתעבורה בעכו (ת. 5968/01) כי עבר עבירה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 המחייבת עובר אורח לציית להוראות הניתנות על-ידי שוטר במדים. בית המשפט לתעבורה (השופט י' בכר) הרשיע (ביום 29.5.2002) את המבקש בעבירה שיוחסה לו, וגזר את עונשו לקנס בן 300 ₪ או שלושה ימי מאסר.
2.
המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2519/02). בבית המשפט המחוזי טען המבקש כי הוראת השוטרים לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. זאת משום שהשוטרים התעלמו ממצוקת הדלק בה היה נתון, והתנהגו בשרירות כלפיו. עוד טען כי לא ניתנה לו הזדמנות להעיד שוטרים נוספים שהיו במקום אודות שאירע. בית המשפט המחוזי (השופט א' שיף) דחה (ביום 12.11.2002) את ערעורו של המבקש. בית המשפט קבע כי לא הייתה הצדקה לאי ציות המבקש להוראות השוטרים.
3.
כעת מונחת לפני בקשה זו של המבקש. בבקשתו חוזר המבקש על טענתו כי הוראת השוטרים נעדרה תכלית הגיונית, וכי אי מתן האפשרות להעיד את השוטרים האחרים במקום פגעה ביכולתו לבסס זאת. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, העובדות על בסיסן הורשע המבקש לא היו שנויות במחלוקת, והן מבססות את הרשעתו. עוד טוענת המשיבה כי לא הצביע המבקש על עילה להענקת רשות ערעור.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה לה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, העובדות של האירוע לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים. המבקש עצמו ציין כי "אם הייתי חושב היום ואם הייתי שוטר, בסיטואציה שהייתה אז, יכול להיות שכל צד מנקודת מבטו פעל כיאות" (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום). הלכה למעשה לא נסתר הממצא כי נותר למבקש מספיק דלק להגיע לחניון אליו הופנה ולתחנות דלק אחרות באזור (עמ' 2 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). האירוע מושא ההליכים נמשך מעל לחמש עשרה דקות, במהלכם התעוררה הפרעה ממשית לתנועה (עמ' 3 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). משכך, בוססה הרשעתו של המערער על חומר ראיות מוצק. לא נראה כי הבאת שוטרים נוספים להעיד בהליך שהתנהל כנגדו הייתה משנה את התוצאה אליה הגיעו בתי המשפט, וממילא אין בהחלטות הדיונית הללו כדי לבסס שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בבית משפט זה שיידון בעניינו של המבקש כערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128).
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י' בשבט התשס"ג (13.1.2003).
ה
נ ש י א