פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3519/08 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
חמיס סיאם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 30.3.08 בעפ"ג 1440-09-07 שניתן על-ידי
כבוד השופט אברהם טל – סג"נ
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד שלמה ברוש
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (תד 13137/05) בגין עבירה של סטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה; עבירה של עזיבת מקום תאונה, לפי תקנה 144(א)(1) בשילוב עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); ועבירה של אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה בשילוב עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 15.5.2005 נהג המבקש ברכבו בתל-אביב, בדרך נמיר מדרום לצפון, והתקרב לצומת עם רחוב שדרות רוקח. באותה עת נסע קטנוע ברחוב דרך נמיר בכיוון נסיעת הנאשם מימינו ומאחוריו. המבקש לא נתן את דעתו לדרך, סטה מנתיב נסיעתו ימינה אל תוך נתיב נסיעת הקטנוע, חסם את דרכו ופגע בו. כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב הקטנוע, הקטנוע ניזוק והמבקש עזב את מקום התאונה ללא שמסר את פרטיו לרוכב הקטנוע שנפגע.
ביום 18.2.2007 הרשיע בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' ויטלסון ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי הנאשם הפריע לרוכב האופנוע וסיכן אותו כמתואר בכתב האישום, וכי קיים קשר סיבתי בין סטיית הנאשם לנתיב שמימינו לבין נפילת רוכב האופנוע. בנוסף קיבל בית המשפט את עדות רוכב האופנוע כי הנאשם עזב את מקום התאונה מבלי שמסר את פרטיו.
ביום 8.7.2007 גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש קנס בסך 2,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים; ופסילת רישיון על תנאי למשך שנתיים.
על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 1440-09-07).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל ) דחה את הערעור, בקבעו כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לתעבורה. לעניין העונש קבע בית המשפט כי העונש שגזר בית המשפט לתעבורה על המבקש אינו חמור בהתחשב בחומרת התנהגותו של המבקש ונוכח הרשעותיו הקודמות שכוללות אי ציות לתמרור עצור ונהיגה במהירות מופרזת.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה מבקש המבקש הקלה בעונש הפסילה שהוטל עליו, לאור העובדה כי פסילה ממושכת עלולה לפגוע בפרנסתו. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מדובר בעבירות חמורות אותן ביצע המבקש, בנוסף לעובדה כי זו לא הרשעתו הראשונה בעבירות תעבורה. עניינו נשקל על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ב בניסן התשס"ח (17.4.2008).
ש ו פ ט