רע"פ 3591/08 מנחם נחמיאס נ. מדינת ישראל

המבקש, בעליה של נחלה בכפר ביאליק, נמצא בשנת 2005 כמי שעשה שימוש חורג, ללא היתר, בקרקע חקלאית. בעקבות כך הורשע המבקש בעבירות על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, נדון לקנס וחויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. כמו כן, נאסר עליו להשתמש בקרקע למטרה שאינה חקלאית החל מתאריך 1.2.06, ונקבע כי אם לא יחדל מהשימוש האסור, ישלם קנס של 1,500 ש"ח לכל חודש.

משחלף מועד זה, והמבקש הוסיף לעשות שימוש חורג במבנים, הוגש נגדו כתב-אישום נוסף בו יוחסו לו עבירות של אי קיום צו שיפוטי, ושימוש ללא היתר תוך סטייה מתוכנית. המבקש כפר במיוחס לו, וטען להגנתו כי תחת הפסקת השימוש החורג בחר לעמוד בתשלום הקנס החודשי בסך 1,500 ש"ח, כפי שניתן היה לעשות, להשקפתו, נוכח לשונו של גזר-הדין בהליך הקודם. כן נטען, כי יש לראות את ביצוע העבירות כמוצדק, נוכח התנהלות הרשויות בעניינו, התנהלות המקימה "הגנה מן הצדק". בכך התייחס המבקש לעובדה כי בקשות שהגיש לקבלתם של האישורים הנדרשים, לא זכו לטיפול במשך תקופה ארוכה, ועקב כך נמצא מפר את צו בית המשפט. באשר ל"בחירת" המבקש לשלם את הקנס נקבע:

"אין מדובר באמצעי כפייה ואכיפה חילופיים, על פיהם רשאי הנאשם לבחור לקיים אחד מהם ולהתעלם ממשנהו, דהיינו לשלם קנסות ולהמשיך במקביל בשימוש האסור, כי אם באמצעים המצטברים זה לזה, אשר מטרתם לכפות, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, את קיומו של הצו. משלא קוים הצו, אף אם נקנס על כך הנאשם במסגרת גזר הדין המקורי, הרי הוא עובר עבירה של אי קיום צו שיפוטי... פרשנות אחרת מביאה למסקנה, כי לכאורה היה בית המשפט מוכן להשלים עם השימוש האסור ובלבד שבגינו ישולם קנס כספי דרך קבע" (עמ' 14 להכרעת-הדין).

הטענה בדבר הגנה מן הצדק נדחתה אף היא –

"טענותיו הרבות של הנאשם ביחס לאופן התנהלות הרשויות כלפיו ודאי יזכו לבירור ומענה הולם במסגרת הליך אזרחי המתנהל ע"י הנאשם ואחרים... הנאשם בחר על פי הבנתי, להמשיך בשימוש בניגוד לצו בית המשפט ומשבחר לעשות זאת וכל עוד לא בוררה תביעתו האזרחית עד תומה, אינו יכול לצפות כי בית המשפט יתן לו יד בהפרת הדין הפלילי על דרך של קבלת טענתו בדבר הגנה מן הצדק. יוער עוד, כי להבנתי, באם חפץ הנאשם לתקוף במישרין את החלטות הרשויות השונות שנתקבלו בעניינו, פתוחה בפניו הדרך לעשות זאת בבית המשפט המוסמך, באמצעות עתירה מנהלית" ( שם , בעמ' 19).

...

"לא ניתן להתעלם אף מן העובדה כי השיהוי הרב בפעולת הרשויות עלה בקנה אחד עם רצונותיו העסקיים של הנאשם. שכן ראשית חכמה, החל הנאשם להשתמש שימוש אסור בנכסיו, בהמשך פנה לרשויות להכשיר פעולתו והנה משבקשתו טרם נענתה, ואפשר שגם לא תיענה, ממשיך הוא בפעולתו ללא מורא ותוך התעלמות מהוראות שיפוטיות מפורשות שניתנו לו" ( שם , בעמ' 21).

בסופו של יום הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו, ונדון לארבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס, וכן חולטה ההתחייבות עליה חתם בהליך הקודם (בסך 50,000 ש"ח). ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתו שב והעלה את הטענות עליהן נסמכה הגנתו בפני הערכאה הדיונית, נדחה.

בבקשה שבפני בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. נטען, כי הרקע לביצוען של העבירות היה המשבר שפקד בשנות ה-80 את ענף החקלאות, שפגע במטה לחמו של המבקש ואילץ אותו להסב את השימוש בקרקע שבבעלותו לשימוש שאינו חקלאי. על רקע אותו משבר אישרה הממשלה את המלצותיה של ועדת קדמון שעסקה בסוגיית הבניה הבלתי חוקית במושבים. ברם, השיהוי הכבד בטיפול בבקשות המוגשות למוסדות התכנון, מביאות לסיכול המלצות הועדה. עוד נטען, כי בית-משפט השלום, וכמוהו בית המשפט המחוזי, נתנו פרשנות משלהם לגזר-הדין שהוטל עליו במסגרת ההליך הקודם, וזאת עשו תוך חריגה מסמכותם, שכן "לצורך פירוש כוונת הערכאה הראשונה בעת שגזרה את דינו של המבקש היה להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה ולשמוע ממנה מה היתה כוונתה" (עמ' 5 לבקשה). כך או כך, נטען כי המבקש סבר כי תשלום הקנס הינו חלופה להפסקתו של השימוש החורג, ועל כן פעל בהיעדר יסוד נפשי.

דין הבקשה להידחות, הואיל והיא אינה מעוררת שאלה כלשהי הטעונה ליבון בפני ערכאה שלישית. באשר לגזר-הדין משנת 2005, הוא לא היה טעון פרשנות מאחר והדברים שנכתבו בו ברורים מאליהם, לאמור, נאסר על המבקש לעשות במבנה שימוש חורג, שאם לא כן יחויב בקנס נוסף לכל חודש בו העבירה נמשכת. משהמשיך המבקש בשימוש החורג חרף אותה הוראה, הביא לגיבוש יסודותיהן של העבירות הנוכחיות. גם הטענה כאילו סבר המבקש כי הוא פועל בהתאם למצוותו של בית-המשפט אינה יכולה להתקבל. ראשית, משום שנדחתה מבחינה עובדתית על-ידי בית-משפט השלום (עמ' 15 להכרעת-הדין), ושנית, משום שטענה כזו משולה לאי ידיעת הדין, וטענה כזו – כאמור בסעיף 34יט לחוק העונשין – אינה פוטרת מאחריות פלילית ("לעניין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר", לשון החוק).

אפשר שהטיפול בבקשות אותן הגיש המבקש לרשויות התכנון אינו מתנהל בקצב משביע רצון. אולם עובדה אחת נותרה שרירה וקיימת, והכוונה לכך שבמשך שנים הוא עושה דין לעצמו, וגם הרשעה בפלילים לא הביאה אותו להפסיק את השימוש החורג במקרקעין. והרי גם ועדת קדמון, שאת עיקרי המלצותיה צירף המבקש לבקשתו כנספח, הדגישה כי לשימוש חורג במבנה יש להקדים ולקבל היתר כדין.

הנה כי כן, אין בידי המבקש עילה לקיומו של ערעור נוסף, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.