רע"פ 3636/08 יעקב גלאם נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום הרשיע את המבקש, בהסתמך על הודאתו, באספקת סם מסוכן לאחר, ובעקבות כך דן אותו לשמונה חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש כנגד חומרת העונש, ובבקשה הנוכחית עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינה של ערכאת הערעור. כמו בערכאות קמא, אף עתה גורס המבקש כי נסיבות חייו הקשות – ובכללן היותו בן לאב מכור לסמים, גמילתו מסמים בהיותו בן 17 וחזרתו לשימוש בהם בשנים האחרונות – מצדיקות הקלה בעונשו כדי שלא לסכל את מאמציו לשקם את חייו. כן נטען, כי מקור ההמלצה השלילית של שירות המבחן בעניינו, מקורו בחששו לחשוף בפני אשתו את עברו, ובקשר הבינאישי הלקוי שהתקיים בינו לגורמי השירות.

דינה של הבקשה להידחות, ולו מחמת ההלכה לפיה חומרת העונש לבדה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 24.2.2005)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. באשר לשירות המבחן, הרי שזה לא הסתפק בקביעה כי המבקש התקשה לשתף פעולה, אלא ציין כי הוא "אינו לוקח אחריות למעשיו, לצד היעדר ביטויי מוטיבציה ובשלות אשר דרושים להליך טיפולי" (תסקיר מיום 22.11.2007). הנה כי כן, עניינו של המבקש נבחן בקפידה בידי שתי ערכאות, ולא מצאתי כי הוכחה עילה המצדיקה את ליבונו בשלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.