רע"פ 3661/05 מאיר שטרית נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא צ. סגל, כבוד השופטים י. נועם ור. כרמל) אשר החמיר בעונש שגזר בית המשפט השלום בבית שמש (כב' השופט ט. רון) על המבקש, וגזר עליו עונש מאסר בפועל של 30 ימים, בניכוי 5 ימי עבודות שירות אותן ריצה, בנוסף לעונש מאסר על תנאי שהוטל עליו. הבקשה מכוונת כנגד חומרת העונש בלבד.

2.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת תושב שטחים שאין בידו אישור שהייה כדין. בית המשפט השלום גזר על המבקש 15 ימי מאסר בפועל שירוצו בעבודת שירות ושלושה חודשי מאסר על תנאי.

3.המשיבה ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, בטענה כי בית המשפט השלום הקל מדי בעונש שגזר, ובכך חרג מרמת הענישה המקובלת, וטענה כי ראוי היה לגזור על המבקש עונש של מאסר בפועל, כביטוי לחומרתה של העבירה ולרמת ההרתעה הנדרשת בגינה. המשיבה הסתפקה בדרישה לעונש מאסר של 30 יום בלבד, וזאת בהמשך לעונש כאמור שבקשה התביעה בערכאה הדיונית.

4.בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה, והטיל על המבקש עונש מאסר בפועל של 30 ימים בניכוי 5 ימים אותם ריצה בעבודות שירות, וזאת בנוסף לעונש מאסר על תנאי שנגזר בבית משפט השלום. בפסק דינו, הדגיש בית המשפט המחוזי כי עבירות הסעת שוהים בלתי חוקיים נפוצו במקומנו בהיקף המעורר דאגה, ונוכח פוטנציאל הסיכון הממשי הטמון בכך לביטחון חייהם של תושבי המדינה יש להחמיר בענישה בגינן. הוא הוסיף כי למעט בנסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן, יגבר האינטרס הציבור הכללי על פני שיקולי הענישה האינדיבידואליים, ולפיכך במקרה זה אין להסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות אלא יש לגזור עונש מאסר ממשי. הוא ציין כי אלמלא עמדתה של המשיבה, אשר הסתפקה בדרישה למאסר של 30 ימים, היה מחמיר עם המבקש ומטיל עליו מאסר בפועל של 45 ימים. מכאן הבקשה שלפנינו.

5.המבקש טוען כי נסיבות מקרה זה מצדיקות את קולת העונש שגזר עליו בית משפט השלום. לטענתו, השוהה שהסיע הינו עובד וותיק במוסך שלו, וכי נכון לעת זו הוא בעל רישיון שהייה כדין בישראל. כן ציין כי הינו אב לארבעה ילדים, ומפרנס יחיד במשפחתו.

6.דין בקשת רשות הערעור להידחות. עיקרה של הבקשה נוגע לחומרת העונש שנגזר, וכלל הוא מלפנינו כי לא תינתן רשות ערעור בענינים של חומרת עונש אלא במקרים חריגים ומיוחדים (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל ). ענין זה אינו נכלל בגדר מקרים אלה. בבקשה שבפנינו לא נמצאו אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור בשאלת העונש. הבקשה גם אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3); רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל).

מעבר לנדרש, יצויין לגופם של דברים כי בית משפט זה קבע בשורה של החלטות כי מדיניות ענישה ראויה מצדיקה, דרך כלל, בהעדר נסיבות חריגות. הטלת עונשי מאסר בפועל בגין עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, וזאת על שום הסיכון הפוטנציאלי לבטחון הציבור הטמון בכך עקב מעשי הטרור הפוקדים את המדינה והשימוש השכיח בשוהים בלתי חוקיים לצרכי סיוע למטרות פגיעה בחיי אדם (רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מ"י, פ"ד נו(1) 769, 774; רע"פ 10556/03 דוד סעדיה נ' מ"י; רע"פ 10632/04 שלמה קלפה נ' מ"י). הנסיבות האישיות אותן מעלה המבקש כשיקולים לקולא אינן חריגות כלל עיקר, ואינן מצדיקות חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. טענותיו בדבר קוצר הזמן להכין את ערעורו בפני בית המשפט המחוזי אינן בעלות משקל. בית המשפט המחוזי שקל לגופם של דברים את כל אשר היה עליו לשקול וגזר עונש ראוי. אין מקום לדון בענין בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית, איפוא.

המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 8.5.05 על פי קביעת בית המשפט המחוזי.