רע"פ 3665/08 יורם דויטש נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בתל-אביב הרשיע את המבקש בשורה ארוכה של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. נקבע, כי עת שימשו המבקש ואדם נוסף (להלן: רגב) כמנהליה של חברה פרטית, פעלו השניים במטרה להתחמק מתשלום מס על ידי כך שנמנעו מרישום החברה כדין, מהגשת דוחות תקופתיים ומדיווח על תקבולים שנמסרו להם. בעקבות כך, נגזרו למבקש 15 חודשי מאסר, תקופה זהה של מאסר על-תנאי, והוא חויב בתשלום קנס בסך 10,000 ש"ח.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את ערעורו של המבקש כנגד הכרעת-הדין והעונש, ומאידך, קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש, במובן זה שהעמיד את מאסרו של המבקש על 24 חודשים, ואת סכום הקנס על 15,000 ש"ח.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. להשקפתו, שגה בית-משפט קמא משנתן אמון באחדים מעדי התביעה; משאימץ את סכומי המס אשר צוינו בכתב-האישום, אף שאלה אינם משקפים נכונה את גובה השומה בה היה חייב; ובקובעו כי החובה להגיש דוחות תקופתיים, לרשום את החברה כדין ולהוציא חשבוניות הייתה מוטלת על המבקש. המבקש שב וכפר בקביעה לפיה שימש כמנהל החברה וכן בעבירות השונות שיוחסו לו מכוח תפקידו זה.

4.

עיינתי בבקשה ונספחיה, אולם מצאתי כי הוכחה עילה ליתן למבקש רשות לערער. כידוע, רשות לקיומו של ערעור שני יוחדה למקרים שלהכרעה בהם צביון עקרוני, ותחולתה אינה מצטמצמת אך לצדדים לסכסוך המסוים ( בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא כזו היא הבקשה שבפני, באשר היא נסבה בעיקרה סביב שאלות שבעובדה אשר הוכרעו בידי הערכאה הדיונית, ושבו ונבחנו בידי ערכאת הערעור (רע"פ 7276/05 אוליאל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.08.2005); רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל , בפסקה 5 (לא פורסם, 08.08.2007)). גם בסוגיית העונש לא מצאתי דבר המצדיק את ברור עניינו של המבקש בשלישית (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.03.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)), ומכל מקום הוא ראוי ומאוזן. אשר על כן, דינה של הבקשה להדחות, וכך יהא גם דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.