רע"פ 3675/06 אוריאל עזרא נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ 3086/02) המייחס לו 11 אישומים שונים. כתב האישום מייחס למבקש שמונה עבירות של התפרצות לבנין שאינו משמש למגורים וגניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), שתי עבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, עבירה של פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, עבירה של גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין, עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, עבירה של הסגת גבול, לפי סעיף 447(א)(2) לחוק העונשין, וכן עבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש ביצע שורה של עבירות כנגד רכוש שבוצעו בין חודש אוקטובר 1988 לחודש יולי 2000. בחודש אוקטובר 1988 התפרץ המבקש ביחד עם אחר למרכז לבריאות המשפחה בבני-ברק וגנב מהמקום טלוויזיה, מכשיר וידאו ורכוש נוסף; בחודש מאי 1999 התפרץ המבקש שוב למרכז לבריאות המשפחה בבני-ברק וגנב מהמקום מקלט טלוויזיה ומכשיר וידאו; בתאריך 14.8.99 התפרץ המבקש, ביחד עם אחר, לדירה ברחוב עזרא בבני-ברק וגנב מהמקום 4,000 דולר; בחודש פברואר 2000 התפרץ המבקש, ביחד עם אחר, לסוכנות-ביטוח בבני ברק וגנב מהמקום 600 ש"ח; בתאריך 3.5.00 התפרץ המבקש לאוטובוס חונה וגנב ממנו מכשיר וידאו; בחודשים יולי אוגוסט 1999 התפרץ המבקש לחנות רהיטים, ביחד עם אחר וגנב פרטי רכוש שונים וכן ביולי 2000 התפרץ המבקש למקלט בבית-דירות, מבלי לקבל היתר והחזיק במקום רכוש החשוד כגנוב.

בתאריך 11.6.02 הרשיע בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו את המבקש בעבירות המיוחסות לו - על-פי הודאתו – והפנה אותו לקבלת תסקיר מבחן בעניינו. ואולם, עקב אי התייצבותו לדיון, נדחה עניינו למשך כשנתיים. בינתיים, הוגשו בעניינו שני תסקירי-מבחן: בתסקיר הראשון מיום 28.11.04, המליץ שירות-המבחן לדחות את הדיון בעניינו לתקופה בת חודשיים לצורך העמקת האבחון. בתאריך 30.1.05 הוגש תסקיר נוסף בעניינו בו צוין, כי המבקש העלה בפני שירות המבחן את העובדה שהוא משתמש בסם מסוג קנבוס, אך התנגד לקבל עזרה טיפולית בתחום הסמים מכיוון שלדעתו, הוא איננו נזקק לטיפול. לאור התנהלותו של המבקש במסגרת תהליך האבחון, נמנע שירות המבחן מלתת המלצה טיפולית בעניינו.

בתאריך 13.2.05, גזר בית-משפט השלום על המבקש 20 חודשי מאסר, מהם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הסוהר והתנאי הוא, כי המבקש לא יעבור עבירה שמהותה שליחת יד ברכוש הזולת, למעט עבירות לפי סעיפים 412 ו-413 לחוק העונשין. כמו-כן גזר בית-משפט השלום על המבקש בגין העבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, הסגת גבול והיזק בזדון שלושה חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מבית-הסוהר והתנאי הוא, כי לא יעבור עבירה לפי סעיפים 411, 412, 413, 447 ו-452 לחוק העונשין.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בתאריך 10.4.06 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) את הערעור בקובעו, כי המבקש עבר עבירות קשות אשר בוצעו ברצף שיטתי ומכוער לאורך כשנתיים ימים. בהתייחסו לבקשת בא-כוח המבקש לקבל תסקיר-מבחן משלים, הבהיר בית-המשפט המחוזי, כי איננו רואה כל מקום לתסקיר נוסף בעניינו של המבקש, מקום שלבית-המשפט הוגש תסקיר משנת 2005, דהיינו כזה שנערך זמן רב לאחר ביצוע העבירות על-ידי המבקש וגם אז לא מצא שירות המבחן לתת המלצה בעניינו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוענים באי-כוח המבקש בין היתר, כי עצם סירובו של בית-המשפט המחוזי להורות על הגשת תסקיר משלים בעניינו של המבקש מעלה שאלה עקרונית והיא האם יש מקום לקביעת כללים אחידים ומגובשים בדבר קבלת תסקירים. לעצם העניין טוענים באי-כוח המבקש, כי המבקש הינו בחור צעיר ללא הרשעות או עבר פלילי קודם וכי יש לקחת בחשבון, כי חלק נכבד מן העבירות בוצעו על-ידי המבקש בעת היותו קטין וכי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש בהיותו בן למשפחה חרדית הנתונה במצוקה קשה.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי דיון בשאלת העונש הראוי אינו מהווה עילה לערעור שני, אלא בנסיבות יוצאות דופן. באשר לתסקיר המשלים, טוענת באת- כוח המשיבה, כי משניתן התסקיר המפורט בעניינו של המבקש בשלב בו כבר עבר המבקש את השינוי ומשלא חלף זמן רב ממועד הגשת התסקיר המפורט ועד למועד מתן פסק-הדין בערעור, אזי לא נוצרו נסיבות חדשות שיצדיקו מתן תסקיר משלים בעניינו של המבקש. באת-כוח המשיבה טוענת, כי בית-משפט זה פסק לא אחת, כי בית-המשפט המחוזי, ביושבו כערכאת ערעור רשאי להורות על הכנת תסקיר משלים, אך לא מוטלת עליו החובה לעשות כן.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך, כידוע, נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת

חניון חיפה .

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל עליו אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות לעצם העניין. הלכה היא, כי "בית המשפט שלערעור רשאי להורות על הכנת תסקיר משלים מקום בו היה תסקיר בערכאה הראשונה אך אין מוטלת עליו חובה לעשות כן" (ראו רע"פ 5356/01 שוויץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) וכן רע"פ 8628/04, מאזן גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). בענייננו, ברור, אפוא, כי בית-המשפט המחוזי שקל את נסיבות העניין ודחה את הבקשה להורות על תסקיר משלים בנימוק שהתסקיר השני נערך זמן רב לאחר ביצוע העבירות והוא מתייחס לאורח חייו החדש של המבקש. לא מצאתי כל מקום להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט המחוזי.

המבקש ביצע שורה ארוכה של עבירות מבלי לבחול בדבר ובמכלול עבירותיו ניתן למנות גניבות מישיבות, מוסדות ציבוריים ואף מקופות צדקה. למעלה מזאת, המבקש לא הביע כל חרטה ממשית, מקום שלא מצא לנכון להחזיר את כל הכספים והרכוש שגנב. באשר לחלוף הזמן, עובדה זו איננה צריכה לעמוד לזכות המבקש, כי אם לחובתו, מקום שהוא עצמו נעלם לתקופה של שנתיים בהם שהה בחוץ לארץ.

אשר-על-כן, בקשה רשות הערעור נדחית.

ההחלטה מיום 4.5.06, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 4.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.