רע"פ 3680/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ס' הנשיאה י' גריל והשופטות ב' בר-זיו ו- י' קראי-גילון ) ב-ענ"פ 37278-01-12 מיום 29.3.2012, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לנוער בחיפה (השופטת ה' קרוואני ) מיום 5.12.2011. המבקש, קטין יליד 1993, הורשע בתקיפת קטין ובהחזקת רכוש שהושג בפשע, ונגזרו עליו – לאחר הפעלת מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו – 16 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, כאמור, ומכאן הבקשה שבפני, אשר הוגשה באמצעות הוריו של המבקש.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן בבית המשפט לנוער בחיפה, אשר ייחס לו עבירה של תקיפת קטין. על פי כתב האישום המתוקן, המבקש הכה קטין אחר שלא היה מוכר לו במגרש ספורט, בעט בראשו ובכל חלקי גופו, הקניט וקילל אותו. כתוצאה מהמכות והבעיטות נגרמו לקטין האחר חבלות רבות ואף זעזוע מוח, והוא אושפז למשך 4 ימים. המבקש הורשע בעבירה של תקיפת קטין במסגרת הסדר טיעון. בהסכמת התביעה, ביקש המבקש לצרף תיק נוסף, בו נקבע כי ביצע עבירה של החזקת רכוש שהושג בפשע. בגזר הדין שניתן (המתייחס גם לתיק שצורף), עמד בית המשפט לנוער על עברו הפלילי המכביד של המבקש, אשר כולל מספר עבירות רכוש ואלימות. כן ציין בית המשפט את העובדה שמאסר בפועל שריצה המבקש לא הרתיע אותו מביצוע עבירות נוספות, וכי נגד המבקש תלוי ועומד מאסר על תנאי. עוד צוין כי ניסיונות שיקום שונים לא צלחו, וכי המבקש הפר את תנאי שחרורו ממעצר מספר פעמים. שירות המבחן המליץ להמשיך באפיק של שיקום, ולא לגזור על המבקש מאסר בפועל. בית המשפט התרשם כי לא חלה תפנית חיובית כלשהי בהתנהגותו של המבקש, ונוכח כל האמור לעיל, התרשם ש"קטינותו [של המבקש] הינה אך ורק עניין כרונולוגי". אשר על כן, גזר בית המשפט על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל, ועוד 6 חודשי מאסר בפועל בגין הפעלת המאסר המותנה. כן גזר בית המשפט על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע; ו-8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור כל עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון.

3.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי. במקור ערער המבקש (באמצעות הוריו) אף על הרשעתו, בטענה כי לא היה מודה לו ידע שזהו העונש. לאחר שמונה למבקש סנגור, ובהמלצת בית המשפט המחוזי, חזר בו המבקש מטיעוניו בעניין ההרשעה, והתמקד בטיעונים בעניין העונש. בית המשפט המחוזי עמד על עברו הפלילי של המבקש, על ההפרות של תנאי המעצר, ועל העובדה שחרף תהליך השיקום בו החל בפיקוח שירות המבחן – המשיך לבצע בכל תקופת הפיקוח עבירות. עוד ציין בית המשפט לחובת המבקש את ניסיונו לחזור בו מהודייתו, וקבע כי הודה משיקולי רווח והפסד בלבד, בדומה למה שנרמז אף בפסק דינו של בית המשפט לנוער. בסופו של יום דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, וקבע כי מדובר בגזר דין מאוזן, שאיננו נוטה לחומרא כפי שטען המבקש.

4.

בבקשה שבפני, אשר הוגשה אף היא באמצעות הוריו של המבקש, נטען כי העונש שהוטל על המבקש חמור מדי. לטענת המבקש, היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בנסיבותיו האישיות, בהמלצת שירות המבחן לנוער, בשיקולי שיקום ובקטינותו של המבקש. עוד נטען כי לא היה מקום להתחשב בעובדה שהמבקש חזר בו מהודייתו, וכי בבחינת סיכויי השיקום של המבקש לא היה מקום להתחשב בעבירות אחרות שביצע. אף נטען כי שיקולי הרווח וההפסד לא הנחו את המבקש כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אלא את הוריו. כן נטען כי עניינה של הבקשה חורג מעניינו הפרטי של המבקש, וזאת משום שהיא מצביעה על כשלים מערכתיים שונים בטיפול במבקש, באבחונו, בשיקומו ובענישתו.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור תינתן רק במקרה של שאלה ציבורית, חוקתית או משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. עוד נפסק פעמים רבות כי בית משפט זה איננו נוהג להתערב ב"גלגול שלישי" בשיקולי ענישה, זולת מקרים חריגים ביותר, שכן בעניין זה "מספיקות שתי ערכאות די והותר" (ראו: רע"פ 3204/09 זוביידאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.7.2009), והאסמכתאות שם). עניינו של המבקש איננה מעורר כל שאלה כללית, והוא נסב על חומרת העונש בלבד. בעניין זה אין מקום להתערב. אף לגופו של עניין, בשים לב לחומרת העבירות שביצע המבקש ולעברו הפלילי, אינני סבורה כי מדובר בעונש החורג מרף הענישה הראוי.

הבקשה נדחית.