רע"פ 3693/10 סמיר מהנא נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט לתעבורה בחיפה נטען כי המבקש נתפס כשהוא נוהג ובדמו רמת אלכוהול העולה על המותר. משלא התייצב המבקש לדיון בעניינו, ומכח הוראת סעיף 130(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הרשיע אותו בית-המשפט בהעדרו. במועד הטיעונים לעונש עתר המבקש לביטול הכרעת-הדין, והסביר כי לא התייצב לדיון בשל טעות בהבנת מועד זימונו. בית-המשפט לתעבורה לא קיבל בקשה זו, וגזר על המבקש קנס בסך 1000 ש"ח, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים, ופסילה מותנית של שלושה חודשים. המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי חיפה, שם טען בשנית כי עקב טעותו בהבנת מועד הדיון, יש לבטל את פסק-הדין המרשיע. עוד העלה המבקש טענות שעניינן בדיקת האלכוהול שנערכה לו, והוסיף אף טענה חדשה שלא טען בפני בית-המשפט לתעבורה, והיא כי החתימה המופיעה על פלט בדיקת מכשיר ה"ינשוף" שהוגש לבית-המשפט אינה חתימתו. לפיכך טען המבקש כי כלל לא נערכה לו בדיקת נשיפה .

הוא אישר שהודה בפני השוטר שעצר אותו כי שתה אלכוהול, אך הטעים כי אין כל ראייה שתוכיח כי עשה כן בשיעור שמעבר למותר בחוק. נוסף על כך הלין המבקש על חומרת עונשו. בית-המשפט המחוזי ציין כי טענתו של המבקש על טעות בהבנת מועד הזימון אינה הגיונית ואין בה כדי לשנות מהרשעתו (עמוד 1 לפסק-הדין), וכי בעונשו אין כל חומרה יתרה (שם, בעמוד 2).

לפיכך, ערעורו של המבקש על שני חלקיו נדחה.

2.

בבקשה שבפני מנסה המבקש לערער בשנית על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה, כשהוא חוזר כלשונו על הערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי, ולכך אין בידי להיעתר. הלכה היא כי בית-משפט זה יורה על קיומו של ערעור שני, רק מקום שעניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)). תכליתו של מוסד זה אינה יצירת הזדמנות נוספת לערעור. המבקש לא התייצב לדיון בעניינו, ולפיכך הורשע. שתי ערכאות קבעו כי המבקש לא הצביעה על עילה שתצדיק ביטול הרשעתו, ולא מצאתי צורך לבחון עניין זה בשלישית.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.