רע"פ 3748/99 מונדי מגן נ. מדינת ישראל

1.ביום 3.9.97 קיבל המבקש הודעת קנס, בה יוחסה לו עבירה של אי ציות לרמזור בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. לפי המתואר בהודעת הקנס, החל המבקש לחצות את הכביש כשברמזור המוצב בכיוון חצייתו היה אור אדום. ביום 22.2.98 הגיש המבקש בקשה להישפט בגין העבירה שיוחסה לו.

2.בפני בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופטת ו' טויסטר) העיד השוטר שרשם את הדו"ח. לפי עדותו של השוטר, לפני תחילת עבודתו הוא בדק ומצא שפעולת הרמזורים היתה תקינה. כן העיד השוטר כי הוא עמד במקום אשר איפשר לו להיות בקשר עין עם הרמזור ועם הולכי הרגל. לטענתו, הוא היה בקשר עין רק עם הרמזור הנגדי לכיוון חצייתו של המבקש, אולם האורות של שני הרמזורים מתחלפים בו זמנית. השוטר המשיך והעיד כי כאשר החל המבקש בחציית הכביש, היה האור ברמזור אדום. שאר הולכי הרגל שהיו לפני מעבר החצייה יחד עם המבקש, המשיכו לעמוד ולא החלו בחציית הכביש.

גירסתו של המבקש היתה כי כאשר החל בחציית הכביש, האור בכיוון חצייתו היה ירוק, וכנראה רק באמצע או לקראת סוף חציית הכביש, התחלף האור לאדום.

בית משפט השלום לתעבורה קיבל את עדות השוטר, לפיה בדק את פעולת הרמזורים ומצאם תקינים. בית המשפט המשיך וקבע:

"לאחר ששמעתי עדות הנאשם (המבקש), אין ספק בליבי ביחס לכנות דבריו, בכל הנוגע לאמונתו באשר להתרחשויות הנדרשות לעניינו של דיון זה, אך סבורתני כי במקרה דנן, אמונתו אינה משקפת כהווייתה את פרטי המקרה.

מהימנה עליי עדותו של עד התביעה (השוטר) באשר להתרחשויות הדברים במקרה זה, ואני קובעת כי כך אירעו הדברים".

בהתאם לכך, הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו, והוטל עליו תשלום קנס בסך 100 ש"ח.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' חוזה) ציין כי כלל הוא שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים הנקבעים על-ידי הערכאה הראשונה ובמסקנותיה בדבר מהימנות העדים שהופיעו לפניה. לגישת בית המשפט המחוזי, לא נפלה כל שגגה במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט השלום לתעבורה. אשר על כן, ערעורו של המבקש נדחה.

4.על פסק דין זה נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש שב וטוען כנגד הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא, והוא חוזר על גירסתו כי הוא החל בחציית מעבר החצייה כשהאור ברמזור היה ירוק. ניכר מטענותיו של המבקש כי באופן סובייקטיבי תחושתו היא כאילו נגרם לו עוול. אולם אין זה מתפקידה של ערכאה זו להתערב בממצאי הערכאה הדיונית, ובמיוחד בנסיבות הקשורות בתיק זה. טענותיו של המבקש נדונו על-ידי הערכאות קמא, והן כולן מתייחסות לעניינו הספציפי של המבקש. אין הבקשה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית, המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

אשר על כן, הבקשה נדחית.