רע"פ 3753/09 אמנון שוקר נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בקרית-גת הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח תקפים. בעקבות כך נדון המבקש לשבעה חודשי מאסר, ונקבע כי ישא באלה בחופף למאסר מותנה בן שישה חודשים שעמד נגדו והופעל. בנוסף, נגזרו למבקש שישה חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנה שתחילת מניינה ביום שחרורו מן הכלא. נקבע כי תקופת פסילה זו תצטבר לכל עונש פסילה בו נושא המבקש.

2.

המבקש והמשיבה ערערו שניהם על גזר הדין. ערעורו של המבקש נדחה, לאחר שנקבע כי עברו רצוף בעבירות דומות, ואף נסיבותיו האישיות אינן מצדיקות הקלה. מנגד, התקבל ערעורה של המשיבה במובן זה שמחציתו של המאסר המותנה שהופעל תצטבר לתקופת המאסר אותה גזר בית משפט השלום, כך שתקופת המאסר הכוללת תעמוד על עשרה חודשים. כמו כן הוכפלה תקופת המאסר על תנאי אותה גזרה הערכאה הראשונה.

3.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. את בקשתו הוא סומך על נסיבותיו האישיות – איש משפחה, תומך בהוריו ובאחיו החולה. כן נטען, כי ראוי היה לבקש בעיינו תסקיר של שירות המבחן בטרם גזירת העונש, ומכל מקום חורג העונש במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור בגלגול שני (רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)), והדברים נכונים גם מקום בו קיים פער בין העונשים שהושתו על ידי ערכאות קמא. אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. כך או כך, בחינת העונש לגופו אינה מצביעה על שהוא לוקה בחומרה יתרה, והדברים נאמרים ביתר שאת נוכח עברו המכביד של המבקש בתחום דיני התעבורה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.