רע"פ 3762/08 מירי זנגינה נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לצרף את התיק הנוכחי לדיון הקבוע ברע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל . לאחר עיון בשני התיקים, לא מצאתי עילה לאיחוד הדיון, ולפיכך הבקשה נדחית.

2.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקשת, על-פי הודאתה, בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בית-המשפט בחר להפעיל את סמכותו ולחרוג לקולא מעונש המינימום – שנתיים פסילה מנהיגה –

הקבוע בסעיף 39א לפקודה, מן הטעם שלמבקשת לא היו הרשעות תעבורה קודמות, היא הודתה בהזדמנות ראשונה וחסכה מזמנו של בית-המשפט, וכמות האלכוהול שנמצאה בבדיקה שנערכה לה לא חרגה באורח ניכר מהכמות המותרת בחוק. בעקבות כך נפסלה המבקשת מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שבעה חודשים בלבד.

3.

המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בית-המשפט קבע, כי אכן המבקשת הינה בחורה צעירה ונורמטיבית, שהודתה בכל שיוחס לה וקיבלה על עצמה את מלא האחריות למעשה, אולם אין די בכך כדי להקל בעונשה. הערעור התקבל, ועונש הפסילה הועמד על 24 חודשים. באותו מעמד, ביקש בא-כוח המבקשת לאפשר לה לחזור בה מהודאתה, ובקשה זו נדחתה.

4.

עתה עותרת המבקשת לקבל רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי עניינה מעלה שאלה עקרונית באשר לנסיבות שבעטיין מוצדק להפחית מענישת המינימום בעבירה של נהיגה בשכרות.

5.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות לערער מוגבלת למקרים המעוררים שאלה משפטית או כללית לה נודעת הלשכה על ציבור גדול של מתדיינים (רע"פ 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). על אף הצביון העקרוני שביקשה המבקשת לשוות לבקשתה, ההחלטה על נסיבות חריגות המאפשרות חריגה לקולא מעונש המינימום הקבוע בפקודה, הינה החלטה עובדתית פרטנית התלויה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו. לנסיבותיו של המקרה הנוכחי ואישיותה של המבקשת נתנו שתי ערכאות קמא את דעתן, ואין מקום לדון בכך בשלישית. גם בטענה לפיה גיבש השופט המלומד של בית משפט קמא את דעתו בטרם שמע את טיעוני הצדדים, לא מצאתי ממש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.