רע"פ 3850/13 אל סוס חוסאם נ. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות רשות האכיפה

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל ) מתאריך 16.05.2013 ב-עפ"ג 2693-11-11, שבגדרה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ע' קובו ) מתאריך 01.05.2013 אשר דחתה את עתירתו של המבקש לפרוס לתשלומים קנס בסך 150,000 ש"ח, שהוטל עליו בהליך פלילי קודם.

2.

מבלי להאריך בדברים אציין כי דין הבקשה להידחות . אבהיר:

הבקשה המקורית לבית משפט השלום – הורתו של הליך זה – היתה בבחינת הליך שאפשרות הגשתו לא עמדה כלל בפני המבקש בעת שהגיש אותה. את העניין ניתן למצות על ידי ציטוט דבריו של חברי, השופט י' עמית ב-רע"א 8994/11 חליל נ' מדינת ישראל (29.04.2012) (ההדגשות במקור – ח"מ ) :

"...שונה דינה של בקשה ל ביטול תוספת פיגורים מבקשה ל פריסת תשלום החוב או דחייתו . בעוד שהראשונה מסורה בידי בית המשפט שגזר את דינו של המבקש, כאשר החלטתו ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי , הרי שהאחרונה מסורה בידי המרכז לגביית קנסות (סעיף 5ב ל[ חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995

(להלן: חוק המרכז לגביית קנסות ) – ח"מ ]), כאשר הדרך היחידה להשיג עליה, לעת הזו, היא באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ (וראו: בג"ץ 5087/11 שומינוב נ' המרכז לגביית קנסות

(01.02.2012) (להלן: עניין שומינוב ))."

3.

נוכח הדברים המובאים לעיל, הדרך לבקש את פריסת החוב היא באמצעות פנייה למנהל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, בבקשה לפריסת חוב, בהתאם להוראות סעיף 5ב ל חוק המרכז לגביית קנסות . ככל שתדחה בקשה זו, המסלול היחיד

להשיג עליה, בעילות המתאימות, הוא, כאמור, באמצעות עתירה לבג"ץ. בהקשר זה ראוי לשוב ולחזור על ההמלצה, שיצאה מספר פעמים מלפני בית משפט זה, כי יש לזרז את עבודת המטה שנועדה לקדם יצירת סעד חלופי – תחת עתירה לבג"ץ – לצורך השגה על החלטות המרכז לגביית קנסות

(ראו: עניין שומינוב ; בג"ץ 1081/12 עטיה נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (05.09.2012); בג"ץ 9129/12 בר נוי נ' המרכז לגביית אגרות וחובות

(28.05.2013)).

4.

נוכח כל האמור לעיל – דין הבקשה להידחות.