רע"פ 3898/03 יהושע אלפנד נ. עמרם מצנע - יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ח

1.נגד המבקש הוצא, ביום 26.3.1998, צו הריסה מנהלי, ובית המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשתו לביטול הצו. ערעור שהגיש המבקש, לבית המשפט המחוזי, נדחה בהחלטה מיום 24.1.2002, וכן נדחתה, ביום 15.4.2002, בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון. ביום 19.5.2002 הגיש המשיב, "לשם הזהירות" (כלשונו), בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, בציינו כי רק ביום 9.5.2002 נודע לו על החלטת בית המשפט העליון, וכי רק ביום 15.5.2002 הומצאה לו ההחלטה.

2.בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כבוד השופט א' אליקים), אשר לו הוגשה הבקשה להארכת מועד, קבע כי נתונה לו הסמכות לדון בבקשה וכן קבע, כי מרוץ 30 הימים לביצוע צו ההריסה, הקבוע בסעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, תחילתו במועד המצאת ההודעה על דבר ההחלטה למשיב - יו"ר הועדה המקומית. עוד קבע בית-המשפט כי המצאת ההחלטה, במועד לא ידוע, לפרקליטות המדינה, אין בה כדי להביא לתחילת מניין הימים, כי המשיב פעל בזריזות ובזהירות ראויים, וכי יש מקום, בנסיבות מקרה זה, להאריך את המועד לביצוע הצו.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' דר, י' כהן וי' עמית). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי החלטת הערכאה הראשונה היא ראויה. כן קבע בית המשפט המחוזי, כי לנוכח ההליכים שהתקיימו בתיק, וטענות המבקש "בדבר סחבת מצד המשיב, בשעה שהסחבת כולה של המבקש" – על המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.

3.מכאן הבקשה שבפני, במסגרתה מעלה המבקש השגות שונות נגד פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ובין היתר הוא טוען כי פסק-הדין לוקה בכך שניתן בלא שמיעת המשיב ובלא הנמקה מספקת. כמו-כן, משיג המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים - לגופה.

4.דין הבקשה להידחות, ככל שהיא נוגעת לצו ההריסה.

המשיב אכן סבר כי הוא אינו נזקק לאורכה, לאחר שקיבל לידיו את החלטת בית המשפט העליון, בה נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקש. עם זאת, בשל מהות העניין ולאור ההליכים שהתקיימו קודם לכן בתיק, ראה המשיב לנכון לפנות בבקשת הארכה – לשם הזהירות. בית המשפט לעניינים מקומיים לא ראה בכך פגם, אדרבא –לדעת בית המשפט פעל המשיב בזהירות ובזריזות ראויים.

לא מצאתי בטענות שהעלה המבקש עילה להתערבותו של בית משפט זה. כמו בית-משפט קמא אף אני סבורה כי הגיעה העת לקיים ולבצע את צו-ההריסה, לאחר דחיות חוזרות ונשנות, שרובן המכריע נובע מיוזמות והליכים שנקט המבקש, אשר נכשלו.

על-כן, הבקשה נדחית בכל הנוגע לביצועו של צו ההריסה.ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע הצו.

לעומת זאת, בכל הנוגע לשאלת ההוצאות, נראה, לכאורה, כי אלה הוטלו בלא שהתקיים דיון בסוגיה זו ובלא שנשמעו טענות הצדדים. על כן, אני מורה כי המשיבה תגיש תגובתה בשאלת ההוצאות בלבד, בתוך 21 ימים.