רע"פ 3907/08 נדב חמדי נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (תיק פ' 6866/07) בעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 69ו' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

על פי המתואר, ביום 29.6.2007 נקלט המבקש במצלמת משטרה כאשר הוא נוהג ברכבו במהירות גבוהה מהמותר. לאחר מרדף, עצרו השוטרים את המבקש והתעורר בהם החשד כי הוא שיכור. בבדיקה שנערכה בתחנת המשטרה באמצעות מכשיר הינשוף נמצא כי אחוז האלכוהול בדמו הינו כמעט פי שניים מהמותר בחוק. התנהגות המבקש כפי שתועדה בדו"ח המאפיינים העידה אף היא על מצבו, הוא צחק כל הזמן, התנהגותו הייתה עליזה ותגובותיו "לא לעניין" ומפיו נדף ריח של אלכוהול.

עת שוחרר המבקש מתחנת המשטרה הומצא לידיו כתב האישום והזמנה לדין. על ההזמנה לדין נרשם ראשית התאריך של 6.11.2007 אשר נמחק ובמקומו נכתב בבירור התאריך של 11.11.2007. המבקש חתם כי הוא מאשר את קבלת ההזמנה. נוסף להזמנה זו אשר נמסרה לידיו של המבקש נשלחה אליו הזמנה נוספת אשר לא נדרשה על ידו.

ביום 11.11.2007 נערך הדיון בעניינו של המבקש בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה. בית המשפט (כבוד השופט נ' שלמה ) בהתאם להוראות סעיף 240(2) ו-(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1992 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ) ראה באי התייצבות המבקש כהודאה בעובדות הנטענות ומשכך הרשיעו שלא בפניו. העונש שהושת עליו היה, שנתיים פסילת המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה, שנתיים פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וקנס של 2000 ש"ח.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין. ביום 6.12.2007 נדחתה בקשה זו (כבוד השופט א' וישקין ) ובקשה לעיון חוזר שככל הנראה הגיש המבקש נדחתה אף היא.

המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 3689-03-08). בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' טל ) דחה את הערעור כשהוא מציין כי המבקש קיבל לידיו הזמנה לדיון בה נכתב בבירור תאריך הדיון על אף המחיקה והתיקון של תאריך זה. נקבע כי אין מתקבלת גרסתו של המבקש כי השוטר שמסר לידיו את ההזמנה אמר שהתאריך אינו סופי משאין הגיון בטענה זו ואף לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע נמנע המבקש מלדרוש את הזמנה שנשלחה אליו בדואר, כך שהמסקנה היא כי לא עשה כן על מנת שלא ירגיש את עצמו מחויב להתייצב לדיון. נקבע גם כי לגופו של עניין אין לקבל את טענותיו בעניין בדיקת הינשוף שנערכה לו וכי מכל מקום המבקש הורשע על סמך הודאתו הנגזרת מאי ההתייצבות לדיון ולא על בסיס בדיקת הינשוף.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. בגדר הבקשה חוזר בא כוח המבקש בעיקרה על הטענה כי המבקש סבר בשגגה שתאריך הדיון שנקבע לא היה סופי, לאור שיחתו עם השוטר אשר המציא את ההזמנה לדיון לידיו, ואך בשל כך לא הופיע לדיון בעניינו. בעניין ההזמנה שנשלחה בדואר נטען כי נודע לו על כך רק במהלך הדיון בערעור ואין כל ראיה כי המבקש לא רצה לחתום על אישור מסירה או סרב לקבל את דבר הדואר. לפיכך, לשיטתו ולאור תוצאתו הקשה של גזר הדין שניתן כנגדו, היה מקום לבטל את פסק הדין בעניינו ולאפשר לו לקבל את יומו בבית המשפט. לגופו של עניין טוען המבקש כי לא ניתן היה להרשיעו על בסיס בדיקת הינשוף שנערכה לו היות והמכשיר לא אושר כנדרש על ידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות והיות ונפלו פגמים אף באופן הבדיקה עצמה מאחר שהמכשיר לא כויל כנדרש טרם עריכתה.

מנגד, טוענת המשיבה כי המקרה אינו מאלו המצדיקים דיון בפני ערכאה שלישית מאחר שאינו מעלה כל סוגיה בעלת חשיבות מיוחדת החורגת מעניינם של הצדדים. טענות המבקש זהות כמעט לטענותיו בהודעת הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי ואין מקום לדיון נוסף בהן. לגופו של עניין נטען כי המבקש קיבל שתי הזמנות לדיון, אחת לידיו והשנייה שנשלחה אליו בדואר אף שנמנע מקבלתה. בעניין טענותיו בעניין הבדיקה במכשיר הינשוף נטען, כי הרשעתו התבססה על הודאתו ולא על בדיקה זו כך שאין טעם בטענות אלו ומכל מקום נטען כי טענות מהמין שהעלה בא כוח המבקש לא נתקבלו במקרים דומים וכי ראיות לשכרותו של המבקש עלו אף מהתנהלות בעת האירוע.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור על נספחיה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות, כאשר בבית המשפט לתעבורה נידון הוא אף יותר מפעם אחת. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור נוסף, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו לא מצאתי בבקשה כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור, ומסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. כשם שהובהר אף בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הרשעתו של המבקש נשענה על הוראות סעיף 240(2) ו-(3) הקובעות כי ניתן לראות באי התייצבותו של המבקש לדיון כהודאה בעובדות שנטענו נגדו וניתן לדון אותו שלא בפניו בנסיבות אלו. טענותיו של המבקש לגבי הנימוקים לאי הגעתו לדיון נבחנו כבר מספר פעמים הן על ידי בית המשפט לתעבורה והן על ידי בית המשפט המחוזי. נקבע כי בנסיבות העניין, לאור כך שהומצאה הזמנה לידיו שציינה בבירור את מועד הדיון ולאור הימנעותו מלקבל לידיו את ההזמנה הנוספת שנשלחה אליו באמצעות הדואר, אין לקבל את טענותיו בעניין. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה זו. משכך, מקובלת עלי אף הקביעה כי הרשעתו של המבקש אינה נשענת על בדיקת הינשוף שנערכה לו ואין מקום לדון בטענותיו בעניין זה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.