החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 3938-24 רע"פ 3938-24

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: נדחה
דיני עונשין · ענישה - שירות לתועלת הציבור בגין עבירות הטרדה והתחזותבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על גזר דין

המבקשת ביקשה רשות ערעור על פסק דין שדחה את ערעורה על גזר דין שכלל 200 שעות של"צ, שהופחתו בערכאת הערעור ל-120 שעות. נטען כי העונש מחמיר עמה יתר על המידה לאור נסיבותיה האישיות. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי לא נגרם עיוות דין ואין בעניין סוגיה עקרונית המצדיקה רשות ערעור.

העובדות

נגד המבקשת הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות של הפרת הוראה חוקית, הטרדה באמצעות מתקן בזק והתחזות כאדם אחר, וכן עבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם. המבקשת הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, ונגזרו עליה 200 שעות של"צ וענישה נלווית. בית המשפט המחוזי העמיד את היקף השל"צ על 120 שעות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם העונש שנגזר על המבקשת, 120 שעות של"צ וענישה נלווית, מחמיר עמה יתר על המידה נוכח נסיבותיה האישיות ונסיבות ביצוע העבירות?
  2. 2.האם מתעוררת סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול נסיבותיה של המבקשת והקל בעונש חרף העובדה שלא נמצא פגם בגזר הדין, ולכן לא נגרם עיוות דין.

    ״בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול נסיבותיה של המבקשת ואף ראה להקל בעונש שנגזר עליה חרף״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר לא מתעוררת סוגיה עקרונית בעניינה של המבקשת, אין עילה למתן רשות ערעור.

    ״משלא מתעוררת בעניינה של המבקשת סוגיה עקרונית – אין עילה למתן רשות ערעור״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ענישה
  • רשות ערעור
  • עיוות דין
  • סוגיה עקרונית
  • הסדר טיעון
  • הטרדה באמצעות מתקן בזק
  • התחזות כאדם אחר
  • הפרת הוראה חוקית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

החלטה בתיק רע"פ 3938/24

בבית המשפט העליון

רע"פ 3938/24

לפני:

כבוד השופט י' אלרון

המבקשת:

ברכה טובה לידער

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-עפ"ג 18426-01-24 מיום 25.2.2024 שניתן

על ידי השופטים ח' מאק-קלמנוביץ, מ' ליפשיץ-פריבס ו-א' סלע

המבקשת:

בעצמה

החלטה

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ, השופטת מ' ליפשיץ-פריבס והשופט א' סלע) ב-עפ"ג 18426-01-24 מיום 25.2.2024. בגדרו, נדחה ערעור המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ד' שאול גבאי ריכטר) ב-ת"פ 60357-10-20 מיום 20.12.2023.

2.בתמצית בלבד יתואר כי נגד המבקשת הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לה 20 עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 21 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982; והתחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין. להליך שהתנהל לפני בית משפט השלום, צורף כתב אישום מתוקן נוסף שהוגש נגד המבקשת ובו יוחסה לה עבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין. לאחר שהמבקשת הורשעה בעבירות אלה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, נגזרו עליה עונש של 200 שעות של"צ וענישה נלווית. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שהתמקד ברכיב השל"צ שנגזר עליה. בית המשפט המחוזי קבע כי הגם שלא נפלה טעות בגזר דינו של בית משפט השלום, יש מקום להעמיד את היקף השל"צ על 120 שעות כהמלצת שירות המבחן. זאת, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ובנסיבותיה האישיות של המבקשת.

3.המבקשת, אשר אינה מיוצגת בהליך זה, לא השלימה עם פסק הדין ומכאן הבקשה שלפניי. במסגרתה נטען, בין היתר, כי לנוכח נסיבותיה האישיות ונסיבות ביצוע העבירה, העונש שנגזר עליה מחמיר עמה יתר על המידה. לעמדתה, ראוי היה להסתפק בענישה הנלווית שהוטלה עליה ולבטל את עונש השל"צ.

4.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול נסיבותיה של המבקשת ואף ראה להקל בעונש שנגזר עליה חרף העובדה שלא מצא פגם בגזר הדין. התוצאה העונשית שאליה הגיע הולמת את מעשיה של המבקשת, ומתחשבת במידה הראויה בנסיבותיה האישיות. משכך, לא נגרם עיוות דין; ומשלא מתעוררת בעניינה של המבקשת סוגיה עקרונית – אין עילה למתן רשות ערעור (רע"פ 72/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (16.4.2024)).

5.הבקשה אפוא נדחית.

ניתנה היום, ז' באייר

התשפ"ד (15.5.2024).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול נסיבותיה של המבקשת והקל בעונש חרף העובדה שלא נמצא פגם בגזר הדין, ולכן לא נגרם עיוות דין.
  2. 2כאשר לא מתעוררת סוגיה עקרונית בעניינה של המבקשת, אין עילה למתן רשות ערעור.