פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3954/21
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
מיכאל ינוביץ
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל אביב
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו בתיק עפמ"ק 13387-05-21 מיום
27.5.2021 שניתן על ידי השופט צ' קאפח
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (השופט צ'
קאפח ) בעפמ"ק 13387-05-21, מיום 27.5.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב–יפו (השופט ד' יעקבי ) בח"נ 41587-10-18, מיום 11.3.2021.
2.
כעולה מהכרעת הדין, בנו של המבקש קיבל הודעת תשלום קנס, לפיה נהג ביום 20.2.2018 בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן כנתיב תחבורה ציבורית, וזאת בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961. משביקש להישפט, נקבע דיון בעניינו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, במהלכו טען כי אביו – המבקש – הוא שנהג ברכב. בהתאם לכך, ולאחר בדיקה והגשת תצהיר, התיק הוסב על שם המבקש.
במועד הקראת כתב האישום, טען המבקש מספר טענות מקדמיות, ובכללן טענות בדבר התיישנות העבירה וקיומה של אכיפה בררנית כלפיו, כמו גם טענה שלפיה המעשים המיוחסים לו אינם מהווים עבירה מאחר שהוא מחזיק בתג נכה המאפשר לו לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית.
3.
בית המשפט לעניינים מקומיים (השופטת ע' יעקובוביץ' ) דחה בהחלטתו מיום 9.12.2020 את טענותיו המקדמיות של המבקש.
נקבע, כי לפי סעיף 71א1(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ), והודעת התעבורה (קביעת לוח התמרורים), התשע"א–2010 (להלן: הודעת התעבורה ), רכב בעל תג נכה מסוג כיסא גלגלים בלבד רשאי לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית. אולם, היות שהמבקש נושא תג נכה מסוג אחר, אין הוא רשאי לנסוע בו.
כמו כן, נקבע כי טענת המבקש לאכיפה בררנית לא נתמכה ולוּ בראשית ראיה.
4.
בהכרעת דינו, בית משפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בהודעת תשלום הקנס.
צוין כי המבקש "הודה בעובדות אך לא באשמה"; ונקבע כי מעיון בתמונות ובסרטון וידאו שצולם בזמן אמת עולה כי הרכב נסע בנתיב התחבורה הציבורית, שמסומן בבירור.
כמו כן, נקבע כי המבקש לא החזיק בתג נכה מתאים המתיר לו לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית, כפי שנתברר בהחלטת השופטת ע' יעקובוביץ' ; וכי טענת המבקש התוקפת את חוקיות ההסדר שלפיו רק מחזיקי תג נכה מסוג מסוים רשאים לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית, אין מקומה להתברר בהליך הפלילי.
5.
בגזר דינו, התייחס בית המשפט לעניינים מקומיים, בין היתר, לכך שהמבקש העלה "טענות דומות" בהליך קודם בעניינו בגדרו ביקש להישפט בגין הודעת תשלום קנס על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית – אף שטענות אלו נדחו בפסק דין חלוט, תוך שהובהר לו כי באפשרותו לתקוף את ההסדר במסגרת עתירה מנהלית.
לאור שיקולים אלה, בית המשפט לעניינים מקומיים הטיל על המבקש קנס על סך של 1,500 ש"ח.
6.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש.
בין היתר, צוין כי עיקר טענות המבקש נידונו ונדחו בפסק דין חלוט שניתן בעניינו של המבקש, תוך שנקבע כי באפשרותו להעלות את טענותיו העקרונית כלפי חוקיות ההסדר הקיים במסגרת הליך מנהלי.
7.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה שב המבקש וטוען כי העירייה נוהגת באכיפה בררנית, שעה שישנם רכבים של נושאי משרה, כגון רכבי עירייה, המורשים לנהוג בנתיב תחבורה ציבורית.
עוד טוען המבקש, כי ההסדר בפקודת התעבורה המתיר לנכה בעל תג חניה לנכה בכיסא גלגלים לנהוג בנתיב תחבורה ציבורית, מפלה לעומת תגי נכים אחרים.
8.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם קיים חשש ממשי שנגרם לו עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני (רע"פ 8066/20 נשר נ' מדינת ישראל
(25.11.2020)).
עניינו של המבקש אינו נמנה בין מקרים חריגים אלה.
9.
אמנם, דומה כי אין מניעה עקרונית לטעון נגד חוקיות ההסדר במסגרת ההליך הפלילי, וזאת בפרט בטענה כי ההסדר מביא להפליה פסולה (ראו למשל רע"פ 4562/11 מוחתסב נ' מדינת ישראל (7.3.2013); רע"פ 8182/18 מושיא נ' מדינת ישראל (18.2.2020)). אולם, טענות המבקש בעניין נדחו זה מכבר בפסק דין חלוט, תוך שהובהר כי באפשרותו לטעון באשר לחוקיות ההסדר במסגרת "תקיפה ישירה", או לבקש כי יינתן לו תג נכה מתאים.
משהמבקש נמנע מלפעול לבירור חוקיות ההסדר או להוצאת תג נכה מתאים, ובחר לעשות דין לעצמו חרף קיומו של פסק דין חלוט בעניין, אין לאפשר לו כעת לטעון לעניין חוקיות ההסדר במסגרת ערעור בגלגול שלישי (ראו גם ע"א 833/18 עסיס נ' מדינת ישראל , פסקה 2 לפסק דיני (17.11.2019)).
10.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ט בסיון התשפ"א (9.6.2021).
ש ו פ ט