רע"פ 3963/05 דימיטרי סברדלוב נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.4.05 (השופטת ע' קפלן-הגלר ), אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו מיום 14.4.04 (השופטת נ' פראג ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר בו נטען כי ביום 30.9.03 נהג ברכב שניתן עליו איסור שימוש, עבירה לפי סעיף 308(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. המבקש לא התייצב לדיון בבית המשפט לתעבורה ולפיכך הורשע, שלא בפניו, בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט לתעבורה השית על המבקש עונש של 3 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה, 3 חודשי פסילה על-תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה וכן קנס כספי בסך של 1,500 ₪.

ביום 6.5.04 הגיש המבקש לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה טען בא-כוח המבקש כי מרשו קיבל אישור לתקינות הרכב ביום 29.8.03 וביום 31.8.03 ניתן לו רישיון רכב, שעמד בתוקפו עד ליום 9.10.03. עוד טען בא-כוח המבקש כי בשל שביתת עובדי מדינה, שהתקיימה בין התאריכים 29.9.03 ל-4.1.04, לא עודכנה תקינות רכבו של מרשו במסופי משרד הרישוי ומשטרת ישראל. כן נטען כי לבית המשפט לתעבורה באשדוד הוגש כתב אישום נוסף נגד המבקש בגין נהיגה ברכב שניתן עליו איסור שימוש ביום 16.11.03 - עבירה זהה לעבירה נשוא המקרה דנן - ובית המשפט (השופטת ר' לביא ) זיכה אותו מביצועה של עבירה זו ביום 5.5.04, בהחלטה אשר ביטלה פסק דין שניתן שלא בפניו של המבקש ביום 22.1.04. בא-כוח המבקש ציין עוד כי מרשו לא התייצב לדיון בשל טעות בתום לב, אשר נבעה מכך שהוא עולה חדש מחבר העמים ואינו בקיא בסדרי הדין.

מנגד, טענה המדינה כי אישור התקינות מיום 29.8.03 עמד בתוקף עד ליום 5.9.03, דהיינו 25 ימים לפני שביצע המבקש את העבירה אשר יוחסה לו. נוכח תגובת המדינה, דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה לביטול פסק הדין ביום 23.5.04.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו חזר על הטענות אשר טען בפני בית המשפט לתעבורה. בין היתר, טען בא-כוחו של המבקש כי "בית המשפט צידד בעמדת התביעה 'על עיוור' מבלי לקיים משפט".

בפסק דינו מתח בית המשפט המחוזי ביקורת על סגנונו הבלתי ראוי של ערעור המבקש, אך לא נמנע מלבדוק את הערעור לגופו. לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי כי עניינו של המבקש אינו עומד בקריטריונים הנדרשים לביטולו של פסק דין. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בעונש אשר הושת על המבקש, בין היתר נוכח גיליון הרשעותיו הקודמות, אשר כולל 32 הרשעות בעבירות תעבורה. בהתחשב באמור, נדחה ערעורו של המבקש. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.