פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4018/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אברהם כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בחיפה בתיק
ע"פ
2144/07 מיום 25.2.07 (והחלטה משלימה מיום 1.4.07) שניתנה על-ידי השופט ר' שפירא
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
א.
זו בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.2.07 בע"פ 2144/07 (השופט ר' שפירא) (והחלטה משלימה מיום 1.4.07), בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (עמ"ק
1180/06), שלפיה לא הוצאה – כנטען – הזמנה לעדות (או עדויות) לה עתר המבקש.
ב.
(1) נגד המבקש הוגש (ביום 30.10.06) בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה כתב אישום שעניינו החניית רכב במקום אסור, ובניגוד לחוק עזר עירוני מקומי.
(2) כנטען, עתר המבקש להזמין עד או עדים מסוימים (כנראה בהם ראש העיר חדרה) והצגת מסמכים על-ידיהם, ובית המשפט לעניינים מקומיים סירב לעשות כן (לא צורף לבקשה הפרוטוקול הנזכר בה).
(3) אשר על כן, עתר המבקש, בבקשת רשות ערעור, כי בית המשפט המחוזי יורה להזמין את העדים, בנימוק כי דיני הראיות וסדר הדין הפלילי מורים להזמין כל אדם ליתן עדות רלבנטית.
(4) בית המשפט המחוזי קבע כי "לא ניתן לערער על החלטת ביניים בהליך פלילי, לא כל שכן החלטה שעניינה סדרי זימון העדים". על כן נמחק הערעור, תוך שבית המשפט מבהיר כי אינו מביע כל עמדה לגופו של עניין, וככל שיחפוץ המבקש יוכל, במסגרת ערעור על פסק הדין בבית המשפט לעניינים מקומיים, אם יוגש, לטעון גם בנוגע להחלטה נשוא השגתו.
(5) בקשת הבהרה מאת המבקש נדחתה, ונאמר על-ידי בית המשפט המחוזי כי זכותו "למצות הליכי ערעור".
(6) מכאן הבקשה הנוכחית, ולטענת המבקש ניתנה לו רשות ערעור על-ידי בית המשפט המחוזי. על כן מבקש הוא כי תינתן הוראה שיפוטית לאפשר הזמנת העדים שבהם חפץ.
ג.
(1) חוששני כי שגגה משפטית נפלה מלפני המבקש, אולי כיוון שהוא מנהל את ההליך ללא ייצוג משפטי. בשונה מהליכים אזרחיים, אין ככלל בתחום הפלילי ערעור על החלטות ביניים, למעט במקרים מיוחדים כמו זכות ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 בעניין חומר חקירה. ברגיל ניתן להידרש להחלטות ביניים שניתנו על-ידי בית המשפט הדיוני רק במסגרת ערעור על פסק הדין כולו ; ראו ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון (טרם פורסם) (השופט גרוניס). לשלמות התמונה יצוין, כי המקרים בהם יתערב בית משפט זה אף בשבתו כבג"צ בהחלטות ביניים בתחום הפלילי הם חריגים ונדירים, כגון בחוסר סמכות או במקרה של "תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"צ 583/67 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (הנשיא שמגר)). בענייננו אין בדין הליך של ערעור על ההחלטה בה מדובר, המצויה במובהק בסמכותו של בית המשפט הדיוני; ובאמרו "למצות הליכי ערעור" כיוון בית המשפט המחוזי להליכי ערעור שלאחר סיום ההליך בבית המשפט לעניינים מקומיים, ולא למתן רשות ערעור לבית משפט זה, דבר שלא היה – על פי האמור – בסמכותו, ופשיטא שלא כיוון אליו. אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.
(2) למעלה מן הצורך אוסיף, כי המבקש נדרש, לאישוש משאלתו, בין השאר לסעיף 1 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 ולסעיף 106 לחוק סדר הדין הפלילי (בטעות נכתב סעיף 166).
סעיף 1 לפקודת הראיות זה לשונו:
"(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין, והוא כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.
(ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך...".
סעיף 106(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי:
"בית המשפט יזמין, לבקשת בעל דין, כל אדם להעיד במשפט, זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט".
הדברים מדברים בעדם; שלא כפי שעולה מעמדת המבקש, הביטויים "מותר להזמין כל אדם" ו"בית המשפט יזמין..." אינם עומדים בפני עצמם, בניתוק מהקשרם. יש לקרוא את מלוא לשונם; צריך שתהא "עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין " (סעיף 1 לפקודת הראיות) (הדגשה הוספה – א"ר). אגב, אין לכך כל קשר לענייננו לסעיף 2 לפקודת הראיות, הקובע "הכל כשרים להעיד..." שגם אליו נדרש המבקש. ועוד, לבית המשפט שיקול הדעת לסרב להזמנה, אם אין בה צורך או אין בה להועיל, כאמור בסעיפי החוק שצוטטו מעלה.
ד.
כאמור, אין מקום להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ' באייר תשס"ז (8.5.07).
ש ו פ ט