רע"פ 4069/10 צ'רלי רווח נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הודה בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות של איומים, הדחה בעדות, הפרעה לעובד ציבור והעלבת עובד ציבור, שעניינן בין היתר איומים שהפנה לסוהרים בבית הכלא בו היה אסור. לאחר הודאתו – ובטרם הורשע – החליט בית המשפט להעמיד את המבקש בצו מבחן למשך תקופה של 18 חודשים, והורה על הארכת חמישה מאסרים מותנים שעמדו לחובתו בגין הרשעותיו מן העבר. במהלך תקופת המבחן ונוכח כתב אישום נוסף שהוגש נגדו בבית משפט השלום בבאר-שבע, הודה המבקש בעבירות נוספות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, היזק לרכוש במזיד והתנגדות למעצר. זאת עקב מעשים בהם, בין היתר, היכה את בת זוגו ואיים עליה. עבירות אלו צורפו לעבירות הקודמות בהן הודה המבקש והוא הורשע בגין כולן. בעקבות ההרשעה נגזרו למבקש שישה חודשי מאסר על-תנאי, הופעל מאסר על-תנאי בן 24 חודשים ובית המשפט הורה כי שאר עונשי המאסר המותנים יופעלו בחופף. בגזר-דינו עמד בית משפט השלום על כך שחרף העבירות הרבות שביצע וחומרתן, אין למצות עם המבקש את הדין, וזאת נוכח נסיבות חייו הקשות והאפשרות כי הוא ישנה את דרכיו (עמוד 4 לגזר-הדין).

2.

המשיבה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי באר-שבע. בערעור נטען כי נוכח הזלזול שהראה המבקש בחוק ובגורמי האכיפה, האלימות שהפגין כלפי הסוהרים וכלפי בת זוגו ועברו המכביד, לא היה מקום להקל בעונשו. בית המשפט המחוזי, בדעת רוב (השופטים ו' מרוז וי' צלקובניק ), קבע כי יש להתערב בגזר-דינו של בית משפט השלום, לאור חומרת העבירות שביצע המבקש ועברו הפלילי. לפיכך נקבע כי יגזרו למבקש 34 חודשי מאסר בגין העבירות בהן הודה, ועונשי המאסר המותנים יופעלו בחופף להם. דעת המיעוט (השופטת ר' אבידע ) גרסה כי יש לגזור למבקש 24 חודשי מאסר, שירוצו בחופף לעונש שהופעל בבית משפט השלום "וזאת מהטעם שלמרות קולתו של העונש, לנוכח נסיבותיו האישיות של המשיב, אין הוא חורג יתר על המידה במידה המצדיקה התערבות" (עמוד 9 לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי).

3.

בבקשה

שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את גזר-דינו לבחינה בשלישית, ולכך אין בידי להיעתר. הלכה היא כי חומרת העונש לכשעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, מקרהו של המבקש אינו נמנה עמם. יתר על כן, קיומו של פער קיצוני בענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, עשוי לעיתים להקים עילה למתן רשות לערער (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.05.07)), אך פער שכזה לא מצאתי במקרהו של המבקש.

אי לכך הבקשה נדחית.