רע"פ 4105/07 אחמד אלעוברה נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה

1.

ביום 24.1.06 הוציאו המשיבים צו הריסה מינהלי למבנה שהקים המבקש ללא היתר. הוא, מצידו, פנה לבית-המשפט לעניינים מקומיים ברמלה בבקשה כי יורה על בטלותו של הצו, אך בקשתו נדחתה ונקבע כי צו ההריסה יבוצע בתוך שלושים ימים מיום מתן ההחלטה (3.9.06). ערעורו לבית-המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשה לרשות ערעור

שהגיש לבית-משפט זה. לאורך כל ההתדיינות, ביצועו של הצו לא עוכב, אלא במספר ימים, כאמור בהחלטתי מיום 5.3.07.

משפג תוקפו של הצו, הגישו ביום 10.4.07 המשיבים בקשה להארכת התוקף בשלושים ימים נוספים. בקשה זו הוגשה במעמד צד אחד, ובית-המשפט לעניינים מקומיים ברמלה נעתר לה. לכשנודע על כך למבקש, הגיש הוא ערעור על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אך ערעורו נדחה.

2.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. טענותיו בפני ערכאה זו זהות לאלו שנשמעו בערכאה דלמטה, והן שתיים: ראשית, טוען המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את דברו בפני הערכאה שחרצה את דין המבנה להיהרס. שנית, הוא טוען כי מועד ביצועו של הצו פג ביום 2.10.06 והארכת תוקפו משנה היא את המצב המשפטי בצורה מהותית. על-כן, לטענתו, יש לתת מישנה תוקף לזכותו לטעון בפני הערכאה השיפוטית. מוסיף המבקש וטוען, כי הגשת הבקשה במעמד צד אחד הינה פעולה חסרת תום לב.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות לקיומו של ערעור בגלגול שני ניתנת רק באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית שעניינה א ינו רלבנטי אך לצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). עניינו של המבקש, אינו נמנה על אלה.

מעבר לנדרש אוסיף, כי המבקש טוען שקולו לא נשמע בפני הערכאה השיפוטית שהכריעה בעניינו. אכן, ראוי הוא, בפרט בסוגיה כמו זו הנידונה, כי ככלל לא יתקיים הליך במעמד צד אחד, שמא תישלל מאדם זכותו הטבעית להשמיע טיעוניו בניסיון להשפיע על ההכרעה המתקבלת. אולם, לא כך אירע בעניינו של המבקש. נהפוך הוא – טיעוניו נשמעו בפני כל הערכאות הנוגעות בדבר ומתברר כי גם כיום, תלויה ועומדת בפני בית-משפט זה עתירה שהגיש לקבוע כי המבנה הוקם כדין (בג"צ 1946/07). עיקרו של דבר – זכות הטיעון של המבקש מוצתה ובאה על סיפוקה, ואין לאפשר לו לערער פעם שניה רק משום טעם זה.

עם טענתו של המבקש כאילו דווקא במצב בו הצו פקע יש לתת משנה תוקף לזכות הטיעון שלו, ופעולה השוללת זכות זו הינה חסרת תום-לב – לא ניתן להשלים. יש להדגיש שדווקא משום שהמבקש מימש את זכות הטיעון שלו עד תומה , כפי שזכאי היה, נתעכב ביצועו של הצו. המשיבים, בהגינותם, המתינו להכרעתן של הערכאות השיפוטיות אף שלא נצטוו לכך. דבר זה אין לפקוד עליהם, ודווקא הטוען אחרת עלול להידמות למי שפועל בחוסר תום לב.

לעניין תוקפו של הצו, אציין כי סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, התשכ"א-1961 מאפשר את ביצועו של צו ההריסה המנהלי עד שלושים ימים ממתן ההחלטה הדוחה בקשה לביטולו. מכאן כי אף שהצו לא עוכב – המשיבים יכלו להוציא אותו אל הפועל לאחר הכרעתי בבקשת הרשות הקודמת שהוגשה, ולא כטענת המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.