פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4209/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
חב' א.מ.ש תלפיות בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"פ
2085/07, מיום 1.5.07, שניתן על ידי ש' ברלינר
בשם המבקשת:
עו"ד דליה בן
אלעזר-יורן
החלטה
1.
ביום 10.9.02 ניתן צו הריסה מנהלי מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), המתייחס ל"קונסטרוקציית ברזל ושל טפסנות מעץ כהכנה ליצירת תקרת מבטון", שנעשתה במבנה בקומת קרקע המשמש כחנות ומצוי בבעלות המבקשת. ניסיונותיה של המבקשת לפנות לערכאות במטרה לבטל את צו ההריסה לא צלחו, ובסופם דחה אף בית-משפט זה בקשה למתן רשות ערעור שהוגשה כנגד החלטותיהן של ערכאות דלמטה (רע"פ 9230/06).
2.
ביום 7.1.07 עתרה המבקשת לבית-המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, בבקשה להצהיר כי צו ההריסה המנהלי פקע ביום 4.1.07, וכי לא ניתן עוד להרוס את המבנה. לטענתה, ההחלטה בבקשה למתן רשות ערעור הומצאה לצדדים ביום 5.12.06, ולכן ביום 4.1.07 תם מניין 30 הימים, הקבוע בסעיף 238א(ט) לחוק, בהם היתה רשאית המשיבה לבצע את הצו. המשיבה מצידה, טענה כי ההחלטה הומצאה לה, באמצעות הדואר, רק ביום 18.12.06, ולפיכך ניתן היה לבצע את צו ההריסה בתוך 30 ימים ממועד זה. בית-המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה, וקבע כי צו ההריסה יבוצע תוך 30 ימים מיום 15.1.07.
3.
נגד החלטה זו הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה, ובגדרו הלינה המבקשת על כך שהערכאה הקודמת דחתה את בקשתה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. עוד נטען, כי שגה בית-המשפט לעניינים מקומיים שעה שלא קיבל את גרסת המבקשת בדבר פקיעתו של הצו. בתום שמיעת טיעוני הצדדים, ונוכח הסברה החוזר של המשיבה, לפיו קיבלה לידיה את ההחלטה רק ביום 18.12.06, דחה בית-משפט המחוזי את הערעור.
4.
עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מסתמך על אותה טענה דיונית אשר נדחתה על-ידי בית-משפט קמא – אי-קיומו של דיון במעמד הצדדים.
5.
דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות לקיומו של ערעור בגלגול שני ניתנת רק באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, שעניינה אינו רלבנטי אך לצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). שאלה כזו אינה מתעוררת בנסיבותיו של המקרה הנוכחי. יתר על כן, השגותיה של המבקשת לובנו בידי שתי ערכאות, ולא מצאתי כי הוכחה עילה להידרש להן בשלישית. אמנם, במהלך ההליכים בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים לא התקיים דיון במעמד הצדדים, אולם עניין זה - ככל שמדובר בפגם - נרפא כאשר ניתנה למבקשת האפשרות לשטוח את טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי (השוו רע"פ 4105/07 אלעוברה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה , טרם פורסם), והרי ערכאת הערעור מוסמכת ליתן כל החלטה שהערכאה הדיונית היתה מוסמכת לתתה (סעיף 213(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
נוכח האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה.
ניתנה היום, כ"ט באייר התשס"ז (17.05.07).
ש ו פ ט