רע"פ 4142/05 יהודה טרבגודה נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70632/04 שניתן ביום 3.4.05 (השופט ח' כבוב) בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (השופט ש' איזקסון).

2.

המבקש הורשע באי ציות לתמרור ד-14 אשר סומן על-פני הכביש, בכך שעבר עם רכבו על סימון התמרור, זאת, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בית המשפט לתעבורה גזר על המבקש קנס בסך של 300 ש"ח.

3.

המבקש הודה כי עבר עם רכבו על סימון התמרור, אולם, טען כי התמרור סומן שלא כדין . טענתו זו של המבקש, בוססה על כך שבקשתו מאת רשות התמרור המקומית לקבל את פרוטוקול ישיבת ועדת התמרור אשר אישרה את סימון התמרור, נדחתה ונמסר לו כי משום שהתמרור סומן לפני למעלה מ- 20 שנה, לא ניתן לאתר את פרוטוקול הצבת התמרור. לטענת המבקש, די באי מציאת הפרוטוקול כדי לבסס את טענתו כי התמרור סומן שלא כדין.

4.

בית המשפט לתעבורה דחה את טענת המבקש וקבע כי למשיבה עומדת חזקת התקינות ועל-כן על המבקש מוטל הנטל להוכיח כי התמרור הוצב שלא כדין. בית המשפט קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה, אין באי מציאת פרוטוקול החלטה של רשות מנהלית כדי לסתור את חזקת התקינות. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע גם הוא, כי באי מציאת הפרוטוקול אין כדי לסתור את חזקת התקינות.

5.

בבקשת רשות הערעור שבפני חוזר המבקש על טענתו, כי באי מציאת הפרוטוקול יש כדי לסתור את חזקת התקינות. לטענת המבקש, החלת חזקת התקינות בנסיבות אלו, שוללת למעשה את אפשרותו של הנאשם לסתור את החזקה.

6.

דין הבקשה להידחות. פסקי הדין של בית-המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי בוססו על ההלכה הפסוקה לפיה, באי מציאת ההחלטה אין כדי לסתור את חזקת התקינות. כך נפסק על-ידי בית המשפט העליון, מפי הנשיא ברק בע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ , פ"ד נד(3) 749:

"לדעתי, לא היה מקום לקבוע כי היטל הביוב הוטל שלא כדין. אמת, החלטת הרשות המקומית לא נמצאה. אין בכך כדי לפגוע בחוקיות ההיטל, שכן לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). ... עוצמתה של החזקה משתנה על פי הנסיבות. בדרך כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המינהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות. בצדק ציין השופט זמיר כי: "החזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראיה. זאת ועוד: חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה" (בג"צ 4146/95 הנ"ל, בעמ' 793)...באי מציאת ההחלטה בארכיוניה של הרשות המקומית יש כדי להצביע על חוסר סדר בארכיוניה, אך אין בכוחה לסתור את חזקת התקינות" ( שם , בעמ' 755-756).

בענייננו חלה חזקת התקינות ביתר שאת, זאת, לאור הוראת תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, המעגנת את החזקה בתקנות וקובעת כי הנטל להוכיח כי תמרור הוצב או סומן שלא כדין הנו על הנאשם (ראה גם: רע"פ 6904/01 אביב מוזס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

7.

אוסיף ואציין, שגם אם לא נמצאה במקרה שלפנינו החלטה של רשות הרישוי על הצבת התמרור, הוכח בפני בית המשפט קמא שתכנית התנועה של נתיבי איילון תואמת את הסימון הקיים בשטח, כי מדובר בסימון אשר חייב להיות בכל צומת לשם וויסות נכון של התנועה, וכי סימונים אלו מתבצעים על-ידי איש האחזקה של נתיבי איילון האחראי לצביעה לפי התכנית (עדותה של גב' אירית רחמני מיום 15.9.03 ומיום 18.12.03. לשון אחר, מדובר בתמרור שהוצב על-ידי רשות התמרור. בנסיבות אלו, קמה חזקת התקינות גם אליבא הדעה שמצאה ביטוי בהחלטת בית המשפט המחוזי, אליה לא אתייחס לגופה, שחרף העברת הנטל להוכחת אי התקינות של הצבת התמרור, על המאשימה להניח לפתחו של בית המשפט לפחות ראשית ראיה לכך שהתמרור הוצב כדין.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.