רע"פ 4211/07 אלון צ'אלביאנסקי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש ושלושה נאשמים נוספים הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב- יפו כתב אישום מתוקן המייחס למבקש עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של הוצאת מסמך ממשמורת חוקית, לפי סעיף 267(ב) לחוק העונשין; עבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 בצירוף סעיפים 2(7-11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות ); עבירה של שימוש שלא כדין במאגר מידע, לפי סעיף 8(ב) בצירוף סעיף 31א(א)(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; וכן בעבירה של העסקה אסורה בחקירות, לפי סעיף 3 ו-30 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972 (להלן: חוק החוקרים ).

כתב האישום תוקן כחלק מהסדר טיעון וכלל שני אישומים כנגד המבקש. על פי כתב האישום, המבקש, אשר שימש כחוקר פרטי במשרד אשר בבעלותו, קיבל במהלך השנים 1999-2000 מידע, על פי דרישתו, מחוקר פרטי בשם כץ. המידע הכיל בין היתר מספרי רישוי ובעלויות של כלי רכב, מקום עבודה ונסיעות לחו"ל, כל זאת תוך תשלום סכומים שאינם ידועים למשיבה. כמו כן בשנת 2000 העסיק המבקש במשרדו כשותף את מר גבריאלי, הוא הנאשם השלישי בכתב האישום, בהשגת ידיעות על הזולת מבלי שיהיה לגבריאלי רשיון כנדרש על פי חוק החוקרים. גבריאלי השיג למען המבקש ובאמצעות אשת קשר, נתונים מתוך מאגר מידע של מס הכנסה (להלן: המאגר ). המבקש קַשר קֶשר עם חוקר פרטי בשם חכמון, במסגרת הקשר העביר לחכמון מידע מתוך המאגר. כמו כן, בשנת 2000, המבקש קַשר קֶשר עם כץ למכור לו מידע ופלטים חסויים מהמאגר. במסגרת הקשר מכר המבקש לכץ, על פי דרישתו ולשם עשיית שימוש בלתי חוקי במידע, מספר רב של פעמים ועל בסיס קבוע, פלטים וידיעות חסויים מהמאגר תמורת כ-450 ש"ח עבור כל פלט, ובסך הכל תמורת עשרות אלפי שקלים.

ביום 23.1.06 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט

ד' מור ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום על פי הודאתו. ביום 2.2.06 הטיל בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל; שמונה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי המבקש לא יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו כל עבירה בה הורשע בתיק זה; קנס בסך 25,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו. בכך אימץ בית המשפט את הרף העליון בהסדר הטיעון על-פי עמדת המשיבה. השופט הוסיף וציין כי על אף הנסיבות האישיות של המבקש הכוללות את מצבו הרפואי, הכלכלי והמשפחתי, הרי שהאינטרס הציבורי של הרתעת הרבים מחייב הטלת עונש מאסר. עוד הוסיף בית המשפט כי אלמלא חלוף הזמן הרב מאז הגשת כתב האישום הראשון, ושלא אך ורק באשמת המבקש, היה מקום לעונש חמור בהרבה.

כנגד רכיב אחד בגזר הדין, הוא דרך ריצוי עונש המאסר שהוטל על ידי בית משפט השלום, ערער המבקש יחד עם הנאשם השלישי בכתב האישום, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ב' אופיר-תום , והשופטים מ' סוקולוב , י' שנלר ) דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו. בית המשפט ציין כי בית המשפט קמא איזן היטב בין הנסיבות האישיות המקילות, בהן הימשכות ההליכים כנגד המבקש ועברו הנקי, לבין האינטרס הציבורי שביצירת הרתעה לעתיד. לענין עקרון האחידות בענישה ציין בית המשפט כי האבחנה בין עונשו של המבקש לבין עונשם של נאשמים נוספים בפרשה זו, מתבססת על מגוון שיקולים רלוונטיים, כך שהתוצאה הסופית הכוללת מאסר בפועל אינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. בא-כוח המבקש שב ומעלה מספר טיעונים אשר נידונו בערכאות הקודמות ובראשם: עקרון האחידות בענישה אשר מוביל למסקנה כי מאסר בדרך של עבודות שירות אינה חורגת מהמקובל על עבירות בהן הורשע המבקש; הזמן הרב שחלף בין גילוי ביצוע העבירה ועד גזירת הדין של המבקש; הנסיבות האישיות הרפואיות, הכלכליות והמשפחתיות של המבקש המצדיקות הקלה בענישה.

מנגד, סבורה המשיבה, כי הבקשה דנא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, המצדיקה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. בנוסף מדובר בענישה הנמצאת בטווח המוסכם בהסדר הטיעון ועל כן בית המשפט לא יתערב ביושבו כערכאה שלישית, אך ורק במקרים חריגים ביותר.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מכלול טענותיו בבקשת רשות ערעור זו אינם אלא חזרה על הטענות אותן פרס בפני בית המשפט המחוזי.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). משעה שגזר הדין אינו חורג מהסדר הטיעון, לא נקבל בקלות טענה בדבר אי סבירות הענישה. לאור עבירות המבקש הכוללות מכירה וקנייה של מידע חסוי תוך פגיעה בפרטיות של אזרחים רבים, ריצוי המאסר בפועל אינו חורג ממידת הסבירות.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 11.7.07 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.